צילום: אסף מימון

רבים מאתנו משייכים את יהודה פוליקר- אחד מהאמנים הגדולים והמוכשרים שקיימים בישראל לימי זיכרון, בדגש על יום השואה, זאת לאור הצלחתו האדירה של אלבומו "אבק ואפר" והחזרה אל שיריו המרגשים כמידי שנה בקירוב לציון יום השואה. 

אחרים, רואים בפוליקר כחלוץ האמנים הישראלים, שעשה מוזיקה יוונית- ישראלית והעז לתת מקום של כבוד לבוזוקי, זאת לפני כ- 30 שנה. בכלל, בשנים האחרונות, ניכר כי אמנים רבים עושים מוזיקה אותנטית וחוזרים לשורשי המוצא שלהם כמו ריטה ששרה בפרסית, דודו טסה במופע בכוויתית ורבים אחרים...

פוליקר, פתח את המופע באשדוד, מלווה בצוות של עוד כתשעה אנשים יחד איתו על הבמה בלהיטים שכתב בעברית ומיד מקפיץ את הקהל ששר יחד איתו את המילים הידועות ורוקד בעודו ישוב בכיסאות. הקהל מורכב מצעירים בגילאי ה- 20+ עד למבוגרים בגילאי 70+ ומאווירה של מסיבה אחת גדולה.

לאחר פתיחה שמחה יחסית מבצע פוליקר שניים משיריו היותר מרגשים: "כשתגדל" ו"פרח" יחד עם אחיינו- יוני פוליקר ומשם, השניים עוברים לדואט בוזוקי ומתחילה החגיגה היוונית האמיתית על הבמה. במהלך ההופעה הוא נותן כבוד לחבריו על הבמה ושתיים שזמרות הליווי מבצעות איתו יחד שירים וניכר שפוליקר, מאז ומתמיד נראה "אדיש" על הבמה מפרגן לחבריו על הבמה באהבה גדולה.

פוליקר בהופעה מוכיח שהן ריכוז של כל המוזיקה הישראלית באדם אחד- הוא יודע ל"תת בראש" ולעשות רוקנ'רול, מצליח לרגש עד דמעות וכשהוא עובר ל'מוד' של מסיבה- הוא עושה חשק לעמוד על הכיסאות ולקפוץ עד השמיים- ובכל, דבר אחד עומד בעינו-  קולו הצרוד והעמוק שחודר דרך המילים עמוק פנימה.