בצפייה במופע אי אפשר להתעלם מהשילוב המנצח של אמיל זריהן יחד עם אמן הפלמנקו רפאל דה אוטררה, שמופיע בערך מהיותו בגיל 10 במופעים שונים בתיאטראות ובמות, מצליח לחדור עמוק אל תוך הורידים והעורקים ברגע שפוצה את פיו. יחד איתם, מופיעים הגיטריסטית הישראלית המפתיעה והצעירה נועה דרזנר, אמן כלי ההקשה מעיין דוארי וכמובן- התזמורת האנדלוסית.

ניתן לסכם מראש שישנם קשרים מאוד ברורים, אולי אפילו חופפים בין מוסיקת הפלמנקו הספרדית לבין הלחנים והפיוטים האנדלוסיים, כשם שישנו קשר מובהק בין הלחנים האנדלוסים אל שורשיות יהודית ופלמנקו מסורתי אל תשוקה ואהבה.

בז'קט שחור מעוטר פייטים במקומות האסטרטגיים, מפגין זריהן יכולות ושליטה ווקאלית מהפנטים ובו בעת הקסם ויכולות של התזמורת האנדלוסית מוכחים בנגינה משותפת וביכולת לשים את הפוקוס על קול, צליל ונגינה פרטנית ועצמתית. הקהל כולו מתמוגג לצליל הביצועים של אמיל זריהן, הניצוח הנפלא של מיכאל וולפה ובכלל, בחירת הרפרטואר המוצלחת של יורם אזולאי. 

אוטררה פוצה את פיו לראשונה ומקבל פוקוס מושלם בביצוע "אקפלה" שגורם לתגובת "וואו" של הקהל כולה, בפה אחד. לאורך כל המופע הוא רוקם תחושה של נקודות קיצון בקולו- מטונים נמוכים יחסית על רגשות גדולים, כך שגם אם אינכם מבינים ולו לימה בספרדית, עדיין תוכלו להרגיש קשת רחבה של רגשות בהקשבה. השילוב של האנדלוסית ב"בריקיים" מתוזמנים בקפידה בנגינה ושימת דגש על קולם של אוטררה וזריהן מעוררים תשוקתיות ודרמטיות. יחד איתם, דרזנר, שנחשבת לעילוי מוסיקלי מלווה על גיטרה ונדמה שישנו חיבור עמוק בין השניים כאילו הופיעו יחד שנים רבות על אותה הבמה.

המופע שם דגש על מקצבים שמחים ומלאים באהבה, להבדיל ממופעי פיוטים שלרוב מרגשים את הקהל, האווירה באולם במהלך ההופעה מלאת חיות ומחיאות כפיים ועושה הרושם שאילו רק היה מקום לכך, הקהל היה קם לרקוד על הרגליים.

מנצח: מיכאל וולפה

יועץ מוסיקלי: יורם אזולאי

מנכ"ל: יעקב בן סימון