בילדותו אהב משה בוחניק לצפות בסרטי קראטה של ברוס לי והתחיל כבר בגיל 11 התאמן בקראטה. בתחילת דרכו, ישב במשך חודשיים והסתכל מהצד באימונים ולאחר מכן החל להתאמן וללמוד את תורת הקראטה וזכה להצלחה רבה שהפכה אותו עם השנים למאמן. אחרי שנים בהם אימן ב"בית מכבי" למרגלות גבעת יונה, עשה מהפך תפיסתי והחל לאמן במתנ"ס ה' בעיר אשדוד.

מה גרם למעבר מבית מכבי למתנ"ס ה'?

"אני מתמקד בעבודה קהילתית שמטרתה לחנך וללמד ופחות להתמקד בהגשה לתחרויות ואליפויות. אם בעבר השאיפה הייתה להגיע לכמה שיותר תארים והישגים ארציים ובינלאומיים, היום אני מסתכל על הדברים אחרת. העבודה הקהילתית לא פחות תובענית והדגש מושם בעיקר על חינוך ולימוד תוך מתן אפשרויות לכמות גדולה יותר של מתאמנים".

 כמה פעמים בשבוע אתה מאמן?

"אני מאמן פעמיים בשבוע, בימי שני וחמישי, משעה 16:00 עד 21:00. אני מלמד חמש קבוצות שמחולקות לפי גילאים –ילדים מכיתה ב'-ג', השנייה לילדים קטנים גילאי חמש ופחות. פתחתי שיטת עבודה עם ילדים שמתבססת על אקרובטיקה ושיווי משקל. יש גם קבוצות בוגרות יותר של כיתות ה'- ו'  וקבוצה של  ז'-ח'. בנוסף קיימת קבוצת "נבחרת" למתקדמים, שמתאמנת פעמיים בשבוע לתחרויות ולאליפויות".

ברמה האישית, אתה עדיין ממשיך להתאמן?

"אני מתאמן כל יום, משלב ריצה, חדר כושר ואימוני בוקר קבוצתיים. גם במהלך האימונים יוצא לי הרבה פעמים לקחת חלק פעיל, גם אם מדובר רק בהדגמות".

מה הדבר הכי חשוב שאתה מלמד?

"כבוד הדדי, שייכות, ביטחון והצלחה אלו הערכים שעליהם אנו מתבססים. כמו כל תחום אחר בחיים, קיים צורך להבין את בסיס דברים ולשאוף תמיד כה שיותר גבוה. בין אם מדובר ברמה אישית ובין אם תחרותית. הפעילות משלבת משמעת עצמית, עמידה בלחצים ופעילות חברתית שמעניקות יחד ערך מוסף לעבודה הקהילתית".

 יש כוכב בולט בתחום הקראטה מאשדוד?

"תמיד יש כוכבים, יש כוכבת בשם קטיה מיכאלסון (24), שאוחזת בתואר אלופת ישראל ב'קאטות' ובקרבות ובנוסף סטודנטית לפיזיותרפיה".

מה נקודת השיא בישראל בתחום הקארטה, יש פסגת שאיפות?

" קראטה הוא לא תחום ספורט אולימפי ולכן בישראל יש נבחרת "מכביה". בכל מקרה, ה'טופ' הוא אליפות עולם. אבל יש גם אליפויות אירופה, תחרויות בינלאומיות וכדומה. בקרוב תתקיים אולימפיאדה אירופית חדשה באזור בייג'ין שלשמחתי ענף הקראטה ייקח בה חלק".

האימונים מתמקדים בשיטה אחת או שמדובר בשילוב תחומי אמנויות לחימה?

"האימונים מאז ומתמיד היו משולבים. אני מלמד את שיטת "שוטוקאן" המורכבת מאימוני קרב מגע והגנה עצמית. בתוך הקראטה יש עולם גדול: מגע, חצי מגע, ספורטיבי והרבה פעמים חלק מאימון מתמקד בקורדינאציה, לחימת קרקע טכניקה שמקורה ב"קאטות" ובסיס טכני".

 
אם לא היית מאמן קראטה, מה היית עושה?

"בעיקר מטייל, אני גם מצייר, קורא ועושה כל מה שעושה לי טוב. אני חי ועושה את מה שאני אוהב. מעבר לסיפוק בלאמן וללמד אנשים , אני מאוד מרוצה שיש הישגים מתלמידים וזכיות באליפויות".

מה ההישג האישי הכי נחשב שלך?

"עצם זה שאני ממשיך ללמד גם אחרי 35 שנה, זה לא מובן מאליו. ברמת ההישגים האישיים הייתי בעברי אלוף ישראל, בימים בהם להגיע לזכייה באליפות היה באמת קשה. בעבר הזירה הבינלאומית הייתה עוינת וקשה מאוד היה להגיע לכזה מעמד, לא רק בתחום הקראטה, אלא בכלל כלפי ספורטאים ישראלים. היום בעידן האינטרנט יש המון תחרויות והזירה הפכה פחות עוינת ומתוחה". 
 לא משעמם לך כבר?

"<צוחק> לא, זה תחום מאוד דינאמי וכל הזמן קורים שינויים, וכמובן תמיד מופיעים "פרצופים חדשים". מספק אותי לראות תוצאות של ילדים שגדלו והגיעו להישגים כמו חגורה שחורה, מצליחים להתקבל לשירות קרבי ואפילו לטייס. מעבר לכל, יש גם קשר אישי שנרקם עם המתאמנים".

עזרה בהכנת הכתבה: לינוי משעלי