מ.ס אשדוד סיימה את העונה וזה הזמן לסיכומים. העונה של אשדוד לא תיחשב כהצלחה ואף רחוק מכך, הדיבורים בקיץ היו על פלייאוף עליון ויותר מכך, בסיום העונה הדיבורים התחלפו "לא היינו בתמונת הירידה אף לא רגע". זה הזמן לסכם את העונה של אשדוד מבחינה מספרית. גם המספרים מראים שאשדוד שייכת לאמצע הטבלה ולא יותר.   

מ.ס אשדוד שיחקה 33 משחקים בעונה האחרונה. 17 בבית ו- 16 בחוץ. בטור הניצחונות מופיע 9 ניצחונות ביתיים ורק אחד בודד בבית, אותו 3-2 על רמה"ש. 17 אחוזי הצלחה עגומים ועלובים בחוץ. עשרה ניצחונות בסך הכול יש לאשדוד העונה. 9 תוצאות תיקו השיגו השחקנים של קלינגר, 4 בבית ו- 5 בחוץ. בחישוב קל אנחנו רואים שאשדוד השיגה בחוץ 8 נק' בלבד מתוך 48 נק' אפשריות. אשדוד כבשה 35 שערים וספגה 45 שערים. בחוץ היא כבשה 10 שערים בלבד ולעומת זאת בבית באצטדיון הי"א היא כבשה 25 שערים. בטור הספיגות היא ספגה 26 שערים בחוץ ועוד 19 בבית. לפיכך המאזן בבית הוא: 19-25 לטובתה, ובחוץ 26-10 לחובתה, אילולא היה אפשר לשחק כל העונה באשדוד, הקבוצה של קלינגר בוודאי הייתה רצה לאליפות.

77 כרטיסים צהובים נשלפו לשחקני אשדוד ועוד 6 כרטיסים אדומים. בכל הליגה יש רק שתי הגנות שספגו יותר מאשדוד, מכבי פ"ת ורמה"ש. בני יהודה והפועל חיפה ספגו כמו באשדוד 45 שערים. בהתקפה, אשדוד מציגה את אחת ההתקפות החלשות שהיו לה בהיסטוריה, אך למרות כל הדברים האלה, ההתקפה של אשדוד משתווה להתקפה של סכנין עם 35 שערים (נותרו עוד שני מחזורים לפלייאוף העליון) ובסך הכול ההתקפה תוספת את המקום השישי הדי מכובד. אשדוד סיימה במקום ה-8 מקום שבעשר השנים האחרונות סיימו בו כבר 4 פעמים.

ועוד ספיחים מהמחזור האחרון: 2 – פעמיים ברציפות שמ.ס. אשדוד מורידה את בני יהודה בתחילת השליש השני של מאי. הפעם הראשונה הייתה ב-12.5.2001, הפעם השנייה ב-10.5.2014. 14 – אחוז מהמשחקים בין בני יהודה לאשדוד בליגה הראשונה – 7 מ-50 – נגמרו בתיקו. לצערם של הזהובים, התוצאה הנדירה הזו הורידה אותם ליגה.

עופר ורטה וירו בלו הם היחידים באשדוד ששיחקו העונה מעל 30 משחקים. ורטה שיחק 31 וכמוהו גם בלו. שני המשחקים שבהם נעדרו, היו במקרה של ורטה, בשל פציעה והחלטה מקצועית, במקרה של בלו בשל כרטיסים צהובים. מבחינת הדקות ירו בלו הוא המוביל הבלעדי עם 2707 דקות, לורטה יש 2595 ולפטי יש 2585. גם מרציאנו ודוידוב קרובים אליהם עם כ- 2300 דקות בעונה, ודומה שבמקרה של מרצאינו, התקופה שבה ירד לספסל ומשפתי שיחק במקומו קצת נגסה לו במניין הדקות. מה ניתן ללמוד מכך? בעיקר שלירו בלו אין תחליף באשדוד. לא סתם רצה וחיפש ניר קלינגר חיזוק להתקפה, לירו בלו אין תחליף באשדוד, בטח אחרי הפציעה של סולארי וזה חומר למחשבה במסגרת ההתארגנות לקראת עונה הבאה. 

לא מסוגלים בחוץ

אי אפשר להגיע גבוה עם מאזן של 8 נק' בחוץ ו- 17 אחוזי הצלחה. אפשר לדבר על מנטאליות, מקצועיות ומה שרוצים, אבל התוצאות במשחקי החוץ רק מוכיחות שאשדוד היא קבוצה בינונית. המגרש צר המידות באשדוד, יחד עם התנאים המוכרים קיזזו קצת את הפערים המקצועיים בין אשדוד ליתר הקבוצות באצטדיון הי"א. בדרך כלל שיש תנודות כל כך גדולות בין משחקי הבית למשחקי החוץ, זה מראה על קבוצה לא מספיק טובה. העובדה שאשדוד השיגה 8 נק' בחוץ ש- 4 מתוכם מול רמה"ש קבוצה שירדה ליגה, עוד נקודה מול בני יהודה שגם היא ירדה ליגה, נקודה מול מכבי פ"ת והפועל חיפה ששיחקו עם אשדוד בפלייאוף התחתון. ונקודה נוספת מול רעננה. אף לא נקודה אחת מול קבוצה מהפלייאוף העליון. 

משיהו ראה את הצעירים?

אם יש עוד משהו שצריך להטריד את אשדוד לקראת העונה הבאה, זה ההיעלמות של צעירים רבים באשדוד. חיכינו לפריצה של רבים מהצעירים של אשדוד, ולא קיבלנו, נהפוך הוא חלק מהם אף הלכו אחורה. היחיד שאולי ניתן לציין שקצת בלט יותר מהיתר הוא טימור אביטן שקצת הצליח להיכנס לואקום בהיעדר שחקן התקפה ליד בלו. כל השאר? יוק. גדי קינדה היה אמור לפרוץ ופורץ רק בנבחרת הצעירה, באשדוד הוא בעיקר התעסק בלקבל צהובים על דיבורים (10 כאלה היו לו העונה). אמיר בן שמעון נעלם לגמרי ומיעט לשחק, אם זה בגללו או אם זה בגלל ניר קלינגר שלא ממש האמין בו. גם ניב זריהן ובנצי מושל (למרות שהיו לו כמה הבלחות יפות), לא ממש עשו קפיצת מדרגה. ייאמר לזכותו של ניר קלינגר שלפחות דין דוד ומיכאל אוחנה שולבו העונה בקבוצה הבוגרת ועל זה בהחלט מגיע קרדיט.