שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, היו מבחינה היסטורית ימים של אסונות לעם היהודי. בתקופה זו, חרבו שני בתי המקדש, בין כל שאר הטרגדיות האחרות.

מתייחסים לימים אלה כאל תקופת "בין המצרים", לפי הפסוק: "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א', ג')

בשבתות של 'שלושת השבועות', נלקחות ההפטרות מתוך ספרי ישעיהו וירמיהו, העוסקים בחורבן המקדש ובגלות העם היהודי.

בתקופת בין המצרים נוהגים במנהגי אבלות שונים וממעטים בשמחה ובחגיגות. זהו זמן בו הדין האלוקי מורגש בחוש ולפיכך יש להימנע מלהיכנס למצבים, שיש בהם מן הסכנה.

מנהגי האבילות, החל מיום ראשון הקרוב:

1. לא מתחתנים, אך מותר להתארס. הספרדים נוהגים להתחתן עד ר"ח אב.

2. לא מקשיבים למוסיקה.

3. נמנעים מכל חגיגה או מסיבה בציבור – במיוחד כאלה שכוללות שירה, ריקודים וליווי מוסיקלי.

4. נמנעים מטיולים ומפעילויות תענוג.

5. לא מסתפרים או מתגלחים. הספרדים מתירים עד שבוע שחל בו תשעה באב.

6. לא מברכים 'שהחיינו' על פרי חדש או בגד חדש, להוציא שבתות.

בישעיהו נאמר: "שישו איתה משוש - כל המתאבלים עליה", כלומר: כל אלו שהתאבלו על ירושלים בעת שפלותהּ יזכו לשמוח בשמחתה.

הזוהר הקדוש מבאר כי המתאבלים על ירושלים יזכו לשמוח בשמחת הגאולה, וכה הם דבריו:

"... ואפילו שמיים וארץ כולם נתאבלו ... וגם מלאכי מעלה כולם נתאבלו על חורבן בית המקדש ... וגם שמש וירח נתאבלו וחשך אורם ... וכל העליונים והתחתונים נתאבלו על החורבן, מה טעם הדבר? לפי שהסיטרא אחרא שלט על ארץ ישראל הקדושה וזה גרם שליטה כביכול על השכינה ... ולפי שמלכות שמיים נכנעה והושפלה ומלכות הרשעה התגברה, לכן יש לכל אדם להתאבל עימה ולהיות בשיפלות עימה, כדי שכאשר השכינה תזדקף ותתעלה שאז העולם יהיה שמח, ישמח גם הוא עימה

מדברים אלו נראה שלשלושת השבועות העצובים הבאים עלינו הצער והאיסורים – שם טמונה הנחמה. אם נזכה לקיים את הלכות האבילות בשלמותם ונצטער על חורבן בתי המקדש, על גלות השכינה ועל צערם של ישראל, נזכה לגאולה השלמה ולנחמה האמיתית במהרה.

הובא מאתר "הידברות"