מנחם גליל בעל העיתון השבוע באשדוד מעיד על עצמו שהוא המקומון עם הכי הרבה תביעות דיבה שהוגשו כנגדו, הרבה, הרבה יותר מכל מקומון אחר בישראל. אך מפתיע הוא שככל שמדובר בביקורת כנגדו הוא רגיש ביותר לשמו הטוב וזאת בלשון המעטה...

השבוע הוא זימן מסיבת עיתונאים כדי לספר על כי נסגר התיק הפלילי שהוגש כנגדו וכנגד בנו, עו"ד שרון גלילי, בטענת חוסר אשמה.

מהי מהות התלונה? חשד לניסיון סחיטה של ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי!

מאחורי תלונה זו מסתתר סיפור על מערכת יחסים מורכבת בין בעלי העיתון השבוע באשדוד לבין פוליטיקאי בתחילת דרכו שעם הימים הפך להיות חבר כנסת וראש העיר של אשדוד.

במסיבת העיתונאים סיפר גלילי על השתלשלות היחסים שלו עם לסרי שהובילה להגשת התלונה. סיפור אמרנו?!  טלנובלה יותר מתאימה לתאר את סיפור האהבה/שנאה/מלחמה/משפחה/ צלקות שנמשך על פני כ16 שנה ומאז לא נגמר וכנראה גם לא יגמר לעולם.

תחילתו של סיפור אהבה:

בשנת 1999 הוקמה מפלגת המרכז שהתמודדה בבחירות לכנסת והוקמה מקבוצת כוכבים דאז - רוני מלוא שהיה ראש עיריית תל אביב , אמנון ליפקין - שחק , שאך סיים את תפקידו כרמטכ"ל, דן מרידור, שפרש מהלכוד, אורי סביר ממשרד החוץ, דליה רבין (הבת של...), שר הביטחון דאז, יצחק מרדכי שפרש מהממשלה בראשות נתניהו והוצב בראש מפלגת המרכז כמעמד לראשות הממשלה  ואישים נוספים.

מנחם גלילי מספר שהוא היה בזמנו קרוב מאוד לראש הרשימה מורדכי ואף המליץ לו לשלב ברשימתו החדשה רופא צעיר מאשדוד, חובש כיפה סרוגה, יוצא עדות המזרח....שמו כפי שניחשתם הוא – יחיאל לסרי.

גלילי תיאם פגישה בניהם, מורדכי התרשם והודיע כי ישלבו ברשימה. גלילי אף הזמין בביתו ארוחה בהשתתפות כל כוכבי הרשימה כדי לחזק את מעמדו של לסרי בתוך הנבחרת.

לקראת הבחירות הציב איציק מורדכי את ד"ר לסרי  במקום התשיעי ברשימת המרכז לכנסת (הסקרים אז ניבו לנבחרת החלומות או אם תרצו הגלקטיקוס -  20 מנדטים ויותר).

גלילי מספר שלסרי נישק לו את הראש מספר פעמים ואמר לו – "אני מעולם לא ישכח לך את מה שעשית למעני".

אולם ככל שהתקרבו הבחירות, מפלגת המרכז החלה להתרסק בסקרים (אהוד ברק שנכנס למשחק מטעם מפלגת העבודה, שתה להם את המנדטים ומסיבות נוספות) ולבסוף קיבלה רק 6 מנדטים.

אז איך בכל זאת נבחר לסרי לכהן כח"כ?
אז זהו שעם השנים החלו להתפטר חברי הכנסת מטעמם בזה אחר זה: אורי סביר ואמנון ליפקין-שחק התפטרו ואיציק מרדכי הורשע בפלילים, וד"ר לסרי  נכנס לכנסת ה-15 בשנת 2001.

התמיכה לראשות העיר:

בשנת 2008, הודיע לסרי שהיה אז ממ"ק של צילקר כי הוא רץ בבחירות לתפקיד ראשות העיר.

גלילי מספר שלאחר לבטים והתפתחויות שהיו, הוא הודיע לו כי יתמוך בו לראשות העיר וכי לסרי ענה לו:" אם אתה תומך בי אני כבר 50% נבחר לתפקיד".

בתקופת מערכת הבחירות עיתון השבוע באשדוד ובניו של גלילי – נאור ושרון פעלו נמרצות לעזור ליחיאל לסרי והיחסים בין המשפחות פרחו והתהדקו.

לסרי שסגר עם החרדים ונהנה מתמיכה של קבוצות כוח נוספות בעיר, נבחר בסופו של דבר לראשות עיריית אשדוד, כאשר זכה ב-56% אחוזים מקולות הבוחרים וניצח בהתמודדות את צבי צילקר, שכיהן בתפקיד זה במשך כ-33 שנים.

בזמן ספירת הקולות, לסרי המתין לתוצאות ההצבעה בביתו של הבן שרון גלילי. עם היוודעו תוצאות הבחירות, הגיע לסרי לחגוג עם מאות פעילים במטה המרכזי שבחוף הקשתות.... אך כשעלה לברך את הפעילים הוא הזכיר 3 שמות להם הודה אישית – אשתו מירים (ז"ל), ג'קי בן זקן ואהרון אבוחצירה....מנחם גלילי נעלב...

במפגש הראשון ביניהם לאחר הבחירות, כך מספר גלילי, שאל אותו לסרי מה הוא רוצה/ צריך:

גלילי, שביקש להיפגש איתו ברכב, העיקר לא בלשכת ראש העיר אמר לו –

" יש 2 דברים שאני מבקש והם לא רק בשבילי אלא לציבור רחב:

1 – הכביש של דרך רבין (בין י"א לט"ו) הצמוד לביתי בט"ו, הינו צר ביותר ויש להרחיבו. אני מבקש זאת לא רק בשביל עצמי אלא זה למען כל התושבים הגרים באזור, מדובר בכביש מסוכן...

2 - אני מבקש קרקע לבית כנסת ברובע ט"ו למען מתפללים חובשי כיפה סרוגה ומסורתיים שלא מוצאים את מקומם בבתי הכנסת הקיימים".

גלילי מספר כי עברו מאז 7 שנים ודבר לא נעשה.

התדרדרות היחסים:

לאחר הבחירות 2003, פרסם גלילי  ביקורת על ראש העיר הנבחר כי הפעולה הראשונה של לסרי כראש עיר הייתה לשפץ את הלשכה שלו. לסרי כעס על הביקורת ומערכת היחסים בניהם קיבלה תפנית חדה.

"האיש אומנם אינטליגנט, אבל מנטלית הוא לא התפתח באופן שהוא לא יודע לקבל ביקורת ציבורית" אומר גלילי לעיתונאים על לסרי.

לעומת זאת, מקורביו של לסרי אומרים  שכאשר גלילי מבקר הוא מכה חזק מתחת לחגורה באופן שפוגע אישית קשות בנשוא הכתבה. וכאשר הביקורת היא אישית התגובה היא אישית...

מכאן מערכת היחסים החלה להתדרדר ככדור שלג במורד ההר – בנו של גלילי, נאור, מצא עצמו מנוטרל מתפקידיו הבכירים ברשות הספורט העירונית, עד כי נאלץ להתפטר מעבודתו לאחר שנים רבות וכיו"ר מכבי אשדוד בנות אותה טיפח מהליגה השנייה עד שהפכה למעצמת כדורסל.

הכעס על נאור גלילי – "הוא לא עוצר את אביו מלתקוף את העירייה".

גם בנו עו"ד שרון גלילי מצא את עצמו מודר מכל אפשרות לתת שירותים משפטיים לעיריית אשדוד.

לכל היה ברור - המלחמה הפכה להיות אישית, לא רק אישית, אפילו משפחתית... גם המקורבים של שני הצדדים שלמו את מחיר המלחמה/רדיפה.

פה ושם היו מי שניסו לערוך סולחות אך כל הניסיונות נחסמו על הסף.

הביקורת שהטיח גלילי כנגד התנהלות העירייה, ראש העיר אישית וסביבתו הקרובה רק הלכה והחריפה והשניים מצאו את עצמם בעימותים משפטיים קשים מאוד ואין סופיים, הן עתירות משפטיות שהגיש גלילי כנגד מינויים בעירייה  והן תביעות דיבה שהגישו נגדו בעיריית אשדוד על לשון הרע. ההליכים המשפטיים נמרחו על פני שנים רבות וחלקם נמשך עד היום.

השיא היה כשלסרי הוזמן להעיד בתביעת דיבה שהגיש כנגדו פעיל הציבור אבי הלוי. בעדותו הצהיר לסרי בבית המשפט כי משפחת גלילי מנסה לסחוט אותו! הצהרה זו הובילה לתלונה פלילית במשטרה כנגד גלילי ובנו שרון.

מי שייצג את גלילי בהליך זה, היה עו"ד רונאל פישר. לימים התיק נסגר.

התיק נפתח שוב לפני מספר חודשים לאחר שהתפוצצה פרשיית פישר והיה מי שטען כי פישר דאג באמצעות קשריו המושחתים לסגור את התלונה. הרינונים החלו לצוף כי גלילי עומד להסתבך בפרשייה המורכבת.

השבוע כאמור זימן גלילי מסיבת עיתונאים כדי להציג מסמך רשמי של מדינת ישראל המספר כי התיק הפלילי שנפתח כנגדו וכנגד בנו , עו"ד שרון גלילי, "נסגר מהעדר אשמה פלילית".

האם תהיה סולחה?

כשאביו של מנחם גלילי נפטר, לפני מספר חודשים, גלילי האמין שלמרות מערכת היחסים העכורה ביניהם, ראש העיר יגיע להלוויה, או לנחם בשבעה, אך ראש העיר לא שלח לו או לבני משפחתו אפילו מברק ניחומים.

לא פעם נשמעו בחודשים האחרונים בני המשפחה מספרים שאפילו כל האויבים הכי קשים הגיעו לנחם את המשפחה.... למעט ראש העיר. גם אם לא העזו לומר זאת בקול רם, תחושת הפגיעה הייתה גדולה ורק אז הם הפנימו עד כמה התהום בניהם פעורה ועד כמה תחושת האיבה בצד השני גדולה...

מקורביו של לסרי תוהים מדוע גלילי ציפה שראש העיר יבוא לנחמו? כשאין כבוד אז אין כבוד!

גלילי רואה את עצמו כאחד האנשים שהשפיעו ביותר על מעמדו הפוליטי של יחיאל לסרי.

מקורבי לסרי רואים בגלילי כגורם שהביא להשנאתו של  לסרי על ציבור רחב בעיר.

גלילי טוען שתפקידו של כלי תקשורת הוא לבקר ללא משוא פנים והמודלים שלו הם עיתון "העולם הזה" (שבועון שנסגר לפני שנים רבות) והארץ.

מקורבי לסרי טוענים שהביקורת של גלילי מזמן עברה את שלב הלגיטימיות.

"לקראת החגים ועונת הסליחות, האם אתה רואה את עצמך עורך סולחה עם לסרי?" נשאל גלילי וענה –

"אין לי אין בעיה עם זה, לסרי רק צריך להודות שהוא טעה לגבי..."

אבל מיד גלילי מסייג את דבריו: "אני יודע שלסרי הוא טיפוס נקמן ונוטר טינה מטבעו כך שקשה לי להאמין שזה יקרה".