צדק חברתי:

הנושא החברתי בוער בעצמותיי והשאלה מי הכי יביא לצדק חברתי?

על פלטפורמת הצדק החברתי יושבים – "יש עתיד" של לפיד, "המחנה הציוני", "כולנו" של כחלון " ש"ס" ו "מרץ".

מתוך החמש, אני פוסל אישית את  מרץ וש"ס (שאינן מספיק ציוניות ופטריוטיות לטעמי).

ש"ס (בגלל נושא הגיוס) את מרץ (בגלל הנושא הפלסטיני).

בשאלה החברתית, נשארתי עם שלוש מפלגות שהן חברתיות בDNA  שלהן.

(כל ראשי שאר המפלגות למעט השלישיה, הם אסון לנושא החברתי, מנהיגיהם קפיטלסטיים מוצהרים).

שאלת ביטחון:

הנושא הביטחוני היה מאז ומעולם נושא חשוב ביותר.

כתושב אשדוד חוויתי באופן אישי הכיצד ראש הממשלה שלנו היה חלש עד בושה מול החמאס. בצוק איתן כמו בסיבוב הקודם בהנהגתו, הוא איים ואיים ואיים עד שאיבד את כוח ההרתעה שלנו. המבצע נמרח על פני 50 יום שבסופו הוכרז על תיקו. תיקו מול ארגון קיקיוני כשל החמאס הוא בושה וחרפה! נתניהו הוכיח לי שכלב נובח לא נושך...

לטעמי על כל טיל של החמאס יש להגיב בשיטת - "בעל הבית השתגע", באופן שלא יתעסקו איתנו יותר! ולשם כך הייתי נותן צ'אנס לליברמן או בנט (יותר נוטה לליברמן) אך את הפעולה הדורסנית הייתי מגבה במסע שיווק ויח"צ ברחבי העולם על צדקתה של ישראל לעשות כך – ולשם כך צריך את לפיד ו/או הרצוג ולבני.

שלום ושטחים:

בוא נהיה אמיתיים... שלום עם הפלסטינים לא באמת יצא אל הפועל בשנים הקרובות, לא אנשי השמאל ולא הימין יגיעו להסכם עם הפלסטינאים כי אין עם מי! אפילו מרץ, אם יהיו בשלטון (רחמנא ליצלן) לא יצליחו להביא להסכם שלום.

עם הרצוג ולבני יהיה מו"מ ארוך, עם נתניהו לא יהיה מו"מ בכלל (כי נשבר האמון לחלוטין בינו לבין המתווכים)  ובכל מקרה אף אחד לא יסגור עניינים בדור הנוכחי. אני מאמין בשיטה של ליצור מצב שיהיה לצדדים הרבה מה להפסיד במצב לחימה וזאת תהיה ההרתעה לשנים הקרובות.

לכן שאלת  השלום עם העם הפלסטיני, כן שטחים, לא שטחים...לא עומדת בעיני כקריטריון להצבעה בבחירות הקרובות.

ציונות:

מבחינתי ציונות היא מרכיב חשוב מאוד בשיקולי ההצבעה. אבל מהי ציונות?
למי ששכח - ציונות היא הקמת בית בארץ ישראל, לאפשר לכל יהודי להקים כאן בית ולפרנס אותו בכבוד.

בית בארץ ישראל היה החלום של הרצל ושל דוד בן גוריון.

בית בארץ ישראל הוא מה שערגו אליו אבותינו.

בית בארץ ישראל בו כל זוג צעיר יכול לרכוש דירה ולהקים משפחה, זאת הציונות בהתגלמותה ואין בילתה.

מי שהביא למצב שהבנקים והתאגידים הגדולים  שולטים כאן בישראל ללא עוררין ועושקים ציבור רחב, מי שיצר מצב בו יש לקבוצה קטנה יותר מידי ולרוב העם פחות מידי, מי שיצר מצב בו רבים מידי מצעירי ישראל יורדים מהארץ, מי שהביא לכך שבני ישראל הצעירים לא יכולים לרכוש דירה ולהקים משפחה בארץ ישראל, שכח את מהות הציונות. הוא צריך ללכת הביתה ויפה שעה אחת קודם.

תתפלאו אבל מי שהכי מייצג עבורי את החלום הציוני הוא דווקא...משה כחלון שילחם הכי טוב לאפשר לזוגות הצעירים לבנות כאן בית. אחריו ברשימה  - המחנה הציוני, לפיד והבית היהודי.

דוגמה אישית למופת - דמותו של המנהיג:

כאבא לילדים, כאדם שמדינת ישראל היא עבורו כמו דת! אני רואה חשיבות עליונה בשאלת דמותו של מנהיג המדינה.

מנהיג חייב לתת לעם דוגמה אישית למופת! מנהיג חייב להוות דמות לחיקוי בהתנהלותו האישית, להתוות דרך – כיצד אזרחי ישראל צריכים להתנהג. המנהיג הוא המפקד והמפקד בצבא אוכל אחרון, ישן אחרון אבל מסתער ראשון.

רוח המפקד היא ערך עליון וכשרוח זו משדרת אמות מידה נמוכות.... הדבר משפיע על העם לרעה ולהפך.

הדוגמה האישית של המנהיג קריטית לדמותה של מדינה....אך בשנים האחרונות – בעידן של נתניהו/ברק/אולמרט ... מנהיגי העם התנהלו על בסיס נהנתנות אישית והנזק הוא גדול מכפי שאנו יכולים לשער. ניצנים לכך ניתן לראות בכך שאזרחים כבר לא מתביישים לרדת מהארץ והאינטרס האישי  מנצח בנוקאווט את האינטרס הלאומי. זה חייב להשתנות!

במקום הראשון לטעמי, בנושא דוגמה אישית עומדים – משה כחלון ויאיר לפיד:

לפיד נוסע ברכבו האישי, מוותר על נהג, עזב קריירה מצליחה, השפעה, מעמד, הכנסה מאוד גבוהה כידי להשפיע על דמותה של המדינה. 

כמו כן מדובר בפוליטיקאי חרוץ מאוד עם כוונות טובות (נכון, הוא חטא בחטא היוהרה אך תיקן את עצמו ונראה שהלקח נלמד)

משה כחלון הוא דמות למופת  בזכות הצניעות, הענווה, אהבת האדם, ניקיון הכפיים. הוא עמד בכל הפיתויים שהוצעו לו בגבורה, הוא נלחם למען הציבור הרחב תוך ויתורים אישיים. הוא סרב לתפקידים נוצצים במגזר העסקי ואף לתפקידים פוליטיים ובחר בדרך הקשה כידי להיות נאמן לדרך. בכך הוא הוכיח שהדרך חשובה יותר מהאינטרס האישי.

יחסי ישראל עם העולם:

בעולם הגלובלי החדש עוצמתה של המדינה נשענת על מערכת היחסים עם העולם הרחב. מדינת ישראל  תהיה במצב קשה אם לא תשפר את מצבה הבינלאומי. 
ראש ממשלת ישראל שרף את עצמו בקרב רוב מעצמות העולם.
מערכת היחסים עם נשיא ארה"ב וחצי הקונגרס האמריקאי, מעולם לא הייתה רעה יותר. ניתן להגדירה – תיעוב! ואין דבר יותר מסוכן ובעייתי לישראל ממצב זה.

נתניהו שרוף באמריקה, בריטניה, צרפת שמנהיגיהם אבדו את האמון בו והם העוגן המדיני העולמי שבלעדיו....

כל מנהיג אחר שיעלה, יקבל הזדמנות חדשה מהעולם וישראל צריכה בנושא זה לעשות חישוב מסלול מחדש.

הכי טובים למטרת שיפור היחסים עם העולם ויחסי הציבור של ישראל הם - הרצוג ולבני מ"המחנה הציוני". 

כלכלי:

זאת שאלה מאוד מאוד פתוחה. כי השאלה היא כלכלי למי?

כאן אני לא שואל מהו האינטרס האישי שלי. כאיש עסקים עדיף לי להצביע עבור נתניהו או בנט או ליברמן שהם קפיטליסטים מוצהרים וייקלו עם העולם העסקי.

כאזרח המדינה שמאמין שצריך לחזק את המעמד הנמוך והבנוני על חשבון העשירון העליון.... אני מאמין ב"כולנו" של משה כחלון, ב"מחנה הציוני" וב"יש עתיד"  (כאמור מרץ וש"ס הם לא אופצייה עבורי)

דתי:

כיהודי גאה אני מאמין שהנושאים הקשורים לבין אדם לחברו חשובים יותר משאלת בין אדם למקום.

גם בשאלה שמעלה הבית היהודי - אדם או אדמה, אני מעדיף להשקיע באדם וזאת היהדות כפי שאני תופס אותה (ואהבת לרעך כמוך).

המפלגות החרדיות מרחיקות את הדת מעם ישראל וזאת למען האינטרסים שלהם. הם יוצרות בידול בין בני הישיבות לאחרים.

גדולי רבני העם היהודי ובכללותם הרמב"ם (שלכולם היה מקצוע ומקור פרנסה בזיעת אפם), לא היו מצביעים עבור מפלגות חרדיות כגון אגודת ישרל וש"ס ולדעתי אף היו מגנים את התנהלותם.

חוסר השיויון בנטל קורע את העם.

למען האהבה, האחדות, היהדות, השורשים, למען מדינת ישראל  ולמען השם - די!!! בואו נחזור להיות עם אחד

אז מה אני בוחר?

לאחר שכלול של כל אלו, ההתלבטות שלי היא בין "כולנו" של משה כחלון, "יש עתיד" של יאיר לפיד לבין "המחנה הציוני".

נראה לי שעד השבוע האחרון לבחירות אני עוד יתנדנד בין שלושתם.