ליל שישי סמוך לשעה 01:00 - עופר אשטוקר מדווח לנו בקבוצה הפנימית של אשדוד נט על מוזיקה  מכיוון הדיונה שמרעישה  את מנוחת התושבים בובע ט'.

"בוא נסע לשם אני אומר בנימה של נציגי השכנים שבאים לחשוף את ה"רעים". -

מאחר והמשפחות התרגלו שאין לנו יום ולילה... יצאנו בלי שאלות מיותרות אל תוך הלילה, לתוך החולות בעקבות המוזיקה. 

המחשבות קוננו בנו - "אולי נתקל בצעירים פורעים, שתויים וניקלע לסיטואציה דוקרת מול חבר'ה "דלוקים"?!(אבל עיתונאי אמיתי חי בשביל תרחיש הורג זה).

בתוך הדיונה, בין העצים והספסלים של נוף ילדותנו, ראינו חבורות חבורות של צעירים:
חלקם הדליקו מדורות, אחרים תדלקו את עצמם, חלקם הסתודדו בסמוך לעצים ושיחים, חלקם ישבו סביב שולחנות וספסלים שממוקמים לטובת חובבי הטבע... וכולם היו בקצב הרמקולים המחוברים לגנרטור.
ירדנו מהרכב להכיר את הנפשות הפועלות במקום.

טוב אז כפי שצפינו, חובבי טבע הם לא, אבל הם גם לא צעירים פורעים... הם בני נוער אינטלגנטים אך משועממים שמחפשים להעביר את יום שישי עם בני אנוש בצלמם ובדמותם.

הם הופתעו לשמוע שהמוזיקה זורמת לתוך חדרי השינה בשכונות הסמוכות. הם לא הבינו שלמרות שברחו עד לדיונה לחגוג יום הולדת... הרעש מפריע לתושבי הרובעים הסמוכים.
עופר הסביר להם שהקול זורם עם הרוח וכי הוא עד שמיעה אמין ומרכזי.

החבר'ה  שעשו רושם של ילדים טובים עם הורמונים טבעיים לגילם, התקהלו לעברנו.
כשהם שמעו שאנחנו מ"אשדוד נט"...הם שפכו את ליבם בפנינו:
"אין מה לעשות לבני נוער בעיר. יום שישי זה היום היחיד שאנחנו יכולים לבלות בו, אבל אין לנו איפה... חייבים לפתוח בעיר מקום לבני נוער כפי שיש בתל לאביב. לאן נלך???".

הג'יפ שלי ריתק את תשומת לב הבנים והמצלמה של עופר את הנערות להתראיין- לעיני המצלמה הן מבקשות שיהיה בעיר מקום מפגש כדי שיוכלו להרחיב את ההיכרויות עם בני הנוער ברחבי העיר.
אט אט אנחנו  שוכחים את המטרה הראשונית שלשמה באנו.

ליבנו יוצא לצעירים...(מה בסה"כ הם מבקשים? מקום לבלות בו את הלילה החופשי!)  אבל ההגיון הבריא שלנו עם השכנים - (מה בסה"כ הם רוצים? לישון בלילה!) 

לפתע ניידת משטרה מגיעה למקום ועמה ניידת שיטור עירוני, הם מחליטים להחרים את הרמקול שהופעל ע"י גנרטור.  הנער שהביא את הרמקול בשביל החבר'ה כמעט בוכה מחוסר אונים, מתחנן על נפשו לבל יעשו זאת. אנחנו מנסים להתערב לטובתו ולהתחייב בשמו שזה לא יחזור והפשרה היא שביום ראשון הוא יקבל את הרמקול בחזרה.
למנהל השיטור המשולב לא הייתה ברירה אחרת - הטלפונים הרבים למוקד העירוני והמשטרה שדווחו על הרעש, חייבו אותו לנקיטת פעולה. 

לנו ברור שאין אופציה פתוחה לטמטם את השכנים בליל שישי, אבל ראשנו הקודח מחפש פתרון לצעירים. זה הגיל שהם רוצים להתפרק, להרים את הראשים הדבוקים לטלפונים הניידים, להכיר צעירים חדשים בשר ודם (ולא רק וירטואליים), לשמוע מוזיקה ביחד ולא רק עם עצמם/סלפי באוזניות. הם רוצים להתחכך, להתרגש, לאהוב או לפנטז שימצאו הלילה אהבה תמימה...
-
הבעיה שלנו איתם היא האלכוהול...ואכן חלקם הריח אלכוהול. אבל הם טוענים שהם ייהנו גם בלעדיו ובלבד שיהיה להם מקום משלהם. ("האלכוהול נובע מהשיעמום וכתחליף לריגוש המוזיקה..." הם מסבירים) ואנחנו היינו שמחים להאמין להם...

01:30 ליל שישי, בעל כורחם הם מתפזרים. בדרכי חזרה אני רואה לאורך רחובות העיר השוממים, בני נוער צועדים תחת פנסי הרחוב העמומים, בדרכם מאיפה שהוא להיכן שהוא....
מקום בילוי בעיר אין להם, רכב לנדוד לערים אחרות אין להם, אבל הורמונים יש בשפע שצריך למצוא להם נתיב. הנוער בעיר צריך וזכאי למקום בילוי ומפגש, ולו לפעם בשבוע.

מי מרים את הכפפה?