אלירן סדון מאשדוד (21), גר בשדרות במשך 16 שנה ועבר לאשדוד בעיקר בגלל המצב הביטחוני לפני כ-6 שנים. הוא ילד סנדויץ' להוריו נטליה ושלומי סדון, אח לשלומי ונטע. הוא למד בבית ספר לקציני ים אורט אשדוד במגמת שייט והוציא רישיון על סירת מנוע. בכיתה י"ב הוא ידע שהוא מיועד לחיל הים לדבורות לאחר שלמד במסלול הימאות.

סדון הגיע לחיל הים לאחר ששמע המון סיפורים וחוויות, אך התקשה להאמין שיחזיק מעמד, כמו גם חבריו שחשבו שהילד שגדל בסביבה בעייתית, יוכל להתמיד בשירותו הצבאי. בחיפה עבר סדון קורס במשך ארבעה חודשים, לאחריו נכנס לדבורה.
 
"זה היה מוזר בהתחלה, כמו משפחה של 12 לוחמים- מורכבת ממפקד, סגן, צ'יף ולוחמים. עברתי הסמכה על הנשקים והרווחתי וותק לאחר המון פעילויות ואתגרים. לאחר שנה וחצי בערך יצאתי לקורס סגני מפקדי דבורות- קורס פיקודי וזה מה שאני עושה מאז".

כיום הוא מפקד על עשרה לוחמים בספינת הדבורה, תפקיד בעל אחריות גדולה ביותר. בימי הלחימה גם בעמוד ענן וגם במבצע האחרון "צוק איתן", לוחמי חיל הים הפכו לאחראיים על הלחימה מול חופי עזה, מניעת חדירות ומניעת פריצת המצור הימי. "יש ימים בהם הלוחמים ישנים שלוש שעות ביום ושוהים בלב הים במשך 72 שעות רצופות. הלוחמים מגנים על הגבול הימי", מספר סדון.

על חיי היום יום בספינה, מספר סדון: "מעבר ללחימה, החיילים מבשלים לעצמם ונמצאים בלב ים אחד עם השני מספר ימים ברצף. רובם עוברים תהליך די מהיר יחסית של התבגרות, דואגים האחד לשני ונוהגים באחריות אישית וקבוצתית גדולה, כשהם חשים סיפוק גדול על התרומה המלחמתית והחברתית שלהם".

סדון מספר על הפעילות של ביטחון שוטף, ועל השקט שהם מביאים מהגזרה הימית: "לפעמים אנחנו רואים אנשים משתזפים על החוף בזיקים ונתקלים במפגעים שמנסים להתקרב לחוף הים ולפגע במבלים, התפקיד שלנו לפקוח עיניים ולמנוע את זה מהחבלים. גם סירות דייגים לעיתים חורגות מהגבול, גם בזה אנחנו נאלצים לטפל באופן שוטף".

בעוד שבועיים ישתחרר סדון מהשירות הצבאי. הוא מקווה שלאחר חופשה הוא יוכל לשוב לחיל הים בתור איש קבע. "אני אוהב את הים, אוהב את מה שקיבלתי פה בחיל הים והתרומה שלי לביטחון של תושבי ישראל מאוד חשובה לי. בכל מקרה, אני חושב שמה שלא אעשה בעתיד זה יהיה קשור לים".