בסצנה המפורסמת מהסרט האגדי –"  הטוב הרע והמכוער" , מלגלג  השחקן הראשי על יריבו

ואומר את המשפט המפורסם: "When you have to shoot, shoot. Don't talk"  – (כשאתה צריך לירות, תירה.  אל תדבר). 

נראה שבממשלה היו עסוקים יותר בשאלת מיליון הדולר  - "למי יש יותר גדול" במקום בתכנון תגובה אמיתית. ראש הממשלה התחרה בשריו - מי יאיים יותר... בפועל, לא הייתה תגובה משמעותית של צה"ל למה שהוגדר כ"אירוע החמור ביותר וכהתקפה הפרועה ביותר לעבר ישראל,  מאז מבצע 'עמוד ענן'.

צה"ל הגיב בהתקפה על 29 מטרות בעזה...אממה... מדובר היה בעמדות לא מאויישות... ומה הייתה הכתגובה לירי לכיוון אשקלון/אשדוד?   חיל האוויר תקף פעמיים ברפיח מנהרת הברחה וככל הנראה משגר מוטמן.

לאחר ההצהרה על הסכם רגיעה, הגיהאד רצה לומר את המילה האחרונה, הוא ירה לעבר ישובי הדרום, התושבים ברחו למקלטים וישראל נשכה שפתיים עד יעבור זעם. 

מי ייתייחס  ברצינות לאיומים של ישראל בעתיד? 
השאלה שצריכה לעמוד על הפרק כבר אינה - האם נכון להגיב, השאלה לדעתי הפכה להיות - האם נכון לאיים ולא להגיב ובכך להפוך לבדיחה בקרב האויבים (זה מזכיר לי את המערכון - " אח  שלי צ'רלי? ווואווו ווואווו מה הוא יעשה לך") .

אשדוד נט מביא לקט מהאיומים ב 24 שעות הירי:

ראש הממשלה בנימין נתניהו: 

"אם לא יהיה שקט בדרום - יהיה רעש גדול בעזה". (אכן יש רק רעש)

"אנחנו מסכלים ופוגעים בכל מי שמנסה לפגוע בנו ואנחנו מגיבים בעוצמה חזקה מאוד מול כל פגיעה. כדאי שגורמי הטרור ברצועת עזה יתחילו להפנים שיש להם כאן עניין עם ממשלה מאוד נחושה ועם צבא מאוד חזק".

"אני רוצה להבהיר שמי שינסה לפגוע בשמחת חג פורים שלנו - אנחנו נפגע בו בעוצמה"

"נמשיך לסכל ולפגוע במי שפוגע בנו. נמשיך לפעול בתקיפות נגד גורמי הטרור".

"שר הביטחון, בוגי יעלון:

"כל מי שינסה לירות לעבר ישראל או יהיה מעורב בירי לעבר ישראל דמו בראשו. תגובת צה"ל  היא החריפה ביותר מאז מבצע 'עמוד ענן', והמחיר ששילמו ארגוני הטרור ברצועה הוא כבד. ברשותנו מגוון אפשרויות שלא נהסס להשתמש בהן כדי להמשיך ולהגיב כלפיהם בעוצמה.

שר החוץ, ליברמן:

"לאחר מבצעים כמו עופרת יצוקה ועמוד ענן, אין מנוס מכיבוש מלא של רצועת עזה. לא נעבור על הירי לסדר היום. נשים לזה סוף פסוק, אוכלוסיית הדרום לא יכולה להיות בת ערובה בידי מחבלים".

שר האוצר לפיד:
"כל האופציות על השולחן, כולל כיבוש עזה"

נשיא המדינה שמעון פרס: 

"מדינת ישראל אינה יכולה לנהוג כאילו דבר לא קורה. ישראל תנקוט אמצעים קשים נגד מבצעי הרקטות. מדינת ישראל שוחרת שלום ורוצה שלום, אך אנו חייבים קודם לכן לעצור את הטרור".

אם כך, מדוע הממשלה מהססת?

הבעיה הראשונה של ממשלת ישראל הייתה....להחליט נגד מי להגיב -

הג'יהאד האיסלאמי קיבל אחריות על הירי לעבר ישראל ואף התרברב כי מדובר בפעולה ש זכתה לכינוי "שבירת שתיקה".   

הג'יהאד עושה מאמץ גדול להביך את החמאס ולהוכיח מיהו הגבר בעזה ומי הזניח את "ההתנגדות" לטובת מנעמי השלטון.

לארגון הג'יהאד אין יותר מדי מטרות קלות לתקיפה בעזה. בכיריו מסתתרים ואין לו מפקדות גדולות. לעומת הג'יהאד, לחמאס ישנן מפקדות רבות ויעדים אסטרטגים לתקיפה.

בממשלה חוששים שתגובה לא זהירה שעלולה לגרור את החמאס לתוך סבב ההסלמה, תביא לא רק לשיתוקו של הדרום אלא  גם מרכז הארץ יכנס לתוך סבב הלחימה.

פגיעה בבית הלא נכון בעזה או פגיעה בבניין מגורים בישראל, עלולים להוביל לפעולה קרקעית שלא חמאס ולא ישראל מעוניינים בה. הג'יהאד (והאיראנים שמאחוריהם) כן.

עד עתה בפעולות צה"ל הותקפו יעדים  שהיו ריקים מאדם. משמעות הדבר היא, שנכון לרגע זה, ישראל מעדיפה להעביר מסר מאיים לחמאס והג'יהאד מאשר להוביל להידרדרות רבתי.

החשש הוא - מי יתייחס מחר למסר המאיים של ראש הממשלה?