קצת רקע: בשנת 1992 במסגרת חוק ההסדרים נקבע כי עירייה לא רשאית לשנות את שיטת המדידה, גם לא בהחלטת שר הפנים כי אם בחקיקה בלבד. עד שנת 1997 לא היו מחויבים תושבים העיר על חניות בבתים משותפים וצמודי קרקע. בשנת 1998 ביטלה העירייה חלקית את הפטור על ארנונה על חניה, ולמעשה עשתה אפליה בין בעלי בתים משותפים לבין בעלי דירות בבניינים משותפים. בעלי הבניינים המשותפים החלו לשלם על החניה באותה העת, בעוד צמודי הקרקע נהנו מהמשך הפטור. בשנת 2003 עו"ד שמואל מישוק פונה לעיריית אשדוד לגבי אפליית בתים רבי קומות. העירייה הודתה שקיימת אפליה ובמקום לבטל החיוב - החילה אותו גם על צמודי קרקע, מה שגרם לעו"ד מישוק לצאת בעתירה מנהלית ראשונה.

בשנת 2005, אילן בן עדי, אז גזבר העירייה והיום מנכ"ל העירייה, פונה לשר הפנים בבקשה לאשר חיוב חניות - הוא לא מקבל אישור לבקשה זו.

בשנת 2006 החליטו בעירייה לבטל את הפטור שניתן גם לבעלי הבתים הפרטים והחלו לחייב אותם בארנונה בגין שטחים אלה. בעקבות הגדלת שטחי הבתים החל מאבק תושבים, כאשר מובילה את המאבק הלן גלבר, אז יו"ר ועד רובע י"א וכיום חברת מועצת העיר אשדוד. ביחד עם עוד 229 תושבים הגישה גלבר תביעה לבית המשפט המחוזי לעניינים מינהלים בבאר שבע, כדי שזה ייבחן אם הגדלת שטחי החיוב עבור ארנונה למגורים נעשתה כדין. גלבר מפסידה בבית המשפט המחוזי ומערערת לבית המשפט העליון.

בחודש יולי 2009 מגיש עו"ד מישוק תביעה ייצוגית נגד העירייה ושלושה חודשים אחר מודיע ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי על ביטול חיוב הארנונה על חניות מקורות בלבד בכל העיר, למרות שכל חיוב על ארנונה, מקורה או לא מקורה, נעשה ללא סמכות. התביעה הייצוגית מסתיימת בסופו של דבר בהסכם פשרה.

בשנת 2011, אחרי מאבק משפטי של חמש שנים, מקבל בית המשפט העליון חלק נכבד מתביעתה של הלן גלבר ו-229 תושבי העיר, אשר דרשו מהעירייה להפסיק את חיוב הארנונה על חניות, מרתפים, כניסות מקורות וכדומה. בית המשפט קובע בפסיקתו כי "יש לקבוע כי החלטת המשיבה להטיל על המערערים חיוב בגין חניות לרכב, למרות שרכיב זה הוחרג מפורשות בצווי הארנונה שלה בעבר, נעשתה ללא סמכות ועל כן בטלה. טוב עשתה המשיבה כאשר הפסיקה לגבות ארנונה בגין רכיב זה מיוזמתה".

בהמשך מגישה גלבר תביעה נגד העירייה על ביזיון בית המשפט, זאת בטענה שהעירייה אינה משיבה כספים, למרות פסיקת בג"צ. בתגובה משיבה העירייה כי החזירה כסף לכל מי שנמצא בתביעה של גלבר. עו"ד מישוק פונה אל עיריית אשדוד ומבקש החזר כספי גם עבור חניות מגורים במבנים שאינם צמודי קרקע – בעירייה מסרבים.  עו"ד מישוק מתחיל בריכוז של כל בעלי החניות שגבו מהם ארנונה שלא על פי חוק והעירייה לא רוצה להשיב להם כסף. סה"כ כ-250 עותרים מגישים תביעות נגד העירייה, ונראה שאין מדובר במספר סופי.

אחד התובעים, אותם מייצג עו"ד מישוק, מציין: "העירייה משום מה מתעקשת להיגרר לעתירות, תביעות ודיונים רבי הוצאות שישולמו על חשבון משלם המיסים. על מה ולמה? בית המשפט העליון קבע שלעירייה לא הייתה סמכות להתחיל לחייב על חניות, ובעירייה, שבמשך השנים גבו ארנונה זו מבעלי הבתים המשותפים, תוך הפליה בוטה מול בעלי צמודי הקרקע, ממשיכה בהפליה שלה".

זוג פנסיונרים, שהגישו אף הם עתירה נגד העירייה, לאחר שבמשך שנים נגבתה מהם ארנונה גבוהה ממה שהיו צריכים לשלם, אומרים: "בחישוב של 7 שנים אחורה מגיע לנו החזר של כ-5000 ₪. לא ייתכן שהכסף הזה, ששילמנו אותו במשך השנים מבלי להתווכח, לא יוחזר לנו. תמיד שילמנו את הארנונה בזמן, לא מתווכחים ומאמינים שהחישוב שנעשה הוא נכון, כי הרי העירייה שם בשבילנו, אנחנו המעסיקים שלה. עכשיו, כשהגיע העת להחזיר כספים אלה, בעירייה מעדיפים לסחוב אותנו לבית המשפט. חבל שבעירייה העדיפו את בעלי הוילות וממשיכים לצפצף על בעלי הבתים בבניינים משותפים".

עו"ד שמואל מישוק, מי שמרכז את התביעות של בעלי הבתים בבניינים משותפים, מסר כי סכום התביעות הכולל נגד העירייה, עומד כבר על יותר מחצי מיליון ₪.

מעיריית אשדוד נמסר בתגובה: "בניגוד לנטען, מס' התובעים עליהם ידוע לעירייה עד כה הוא נמוך בהרבה מהאמור בפנייתכם. חשוב לציין כי ביהמ"ש בעניין הלן גלבר לא נדרש לדון ולהכריע בנושא החניות, מאחר וראש העיר החליט עוד קודם להליך זה לחדול מגביית הארנונה בגין חניות במגורים. עוד נדגיש כי ממילא ההליך בעליון דן רק בנושא ארנונה במבנים צמודי קרקע ולא בבנייה רוויה. בנסיבות שפורטו לעיל ולאור חדילת הגבייה, נדחתה תובענה ייצוגית שהוגשה נגד העירייה להשבת ארנונה בגין חניות לכלל תושבי העיר".