לפני כשנתיים באשדוד נשחטה אחותה בידי שכנתה מזל בר אושר, לאחר שהתקשרה למשטרה, והניידת לא הגיעה. איתה נרצח גם התינוק, בחודש השמיני להריון. הרצח של גדי ויכמן, מעלה את התמונות שלעולם לא תצליח לשכוח.

 עטר נרצחה באשדוד, נשחטה, בידי שכנתה מזל בר אושר, לאחר שבר אושר התקשרה למשטרה כמה פעמים וניידת לא הגיעה. עם טלי נרצח גם העובר, בחודש השמיני להריון. בר אושר דקרה שכנה לפני הרצח של טלי, אולם המשטרה סגרה את התיק לאחר שעברה דירה ולא מצאה אותה.

"המשטרה לא למדה דבר, ואשמה כעת כמו שהייתה אשמה ברצח אחותה, גם אז לא הגיעה ניידת למרות שהרוצחת התקשרה כמה פעמים למוקד.

מרציאנו אמרה כי הרצח של גדי ויכמן, מעלה תסכול והרבה עצב, על ששום דבר לא השתנה, והיא בוכה כל סוף השבוע. "מאוד קשה לנו, זה מעלה שוב את כל התיסכול, אחותי הייתה יכולה להיות חיה אם המשטרה הייתה מגיעה".

לאחר הרצח ההוא היקימה המשטרה וועדת בדיקה של שלושה קצינים מהמחוז, שמצאו שלאחר שהוברר שלא מדובר בסיכסוך שכנים כמו שחשבו בהתחלה – ההתנהלות היית התקינה.

האם משהו השתנה מאז? איריס אומרת – הדבר היחיד שהשתנה הוא השמות של הנרצחים הבאים. ברחובות אין תחושת ביטחון. "גם אז אמרה המשטרה שהתנהלה טוב, והיועץ המשפטי לממשלה החליט לעשות סדנה לזיהוי מצוקה אצל המוקדניות", אמרה – "אולם הדבר היחיד שהשתנה הם השמות של הנרצחים הבאים. ברחובות אין תחושת ביטחון". במצב היא גם מאשימה את הפרקליטות שעסוקה "במסחרה של עיסקות טיעון", לדברייה, ואת בתי המשפט שהפכו לחותמת גומי, ללא הרתעה.

את זעמה מפנה האחות גם אל מי שאמור לגרום לשינוי – במדיניות ובפעולות – הכנסת והממשלה.

הוקמה בכנסת וועדה מיוחדת לאלימות בלוד ורמלה, אומרת איריס, מה לגבי שאר הערים בארץ? אין לנו תחושת ביטחון.

שנתיים אחרי, בניה של טלי בני ארבע עשרה, שלוש עשרה ושבע. הבן חגג בר מצווה לפני חודש.

אביהם מגדל אותם, אבל הקשיים ניכרים עליהם. בהתחלה הייתה אהדה גדולה ותשומת לב, היום, המשפחה השבורה, מנסה עדין לאסוף את השברים.