בתביעה שהגיש נגד העירייה על נזקי גוף שנגרמו לו עקב הנפילה, הוא מציין כי הוא סובל מחבלה ברגל שמאל ורגישות בקרסול שמאל, בשוקיים ובגב. לדבריו הוא ביצע מספר טיפולי פיזיותרפיה, נזקק לתרופות ולעזרת המשפחה בתקופה שלאחר הנפילה. עוד הוא ציין שהוא מתקשה בפעולות פיזיות.

עו"ד של עיריית אשדוד ציין במהלך הסיכומים שהאיש בעל נכות 100% עוד בטרם אירוע הנפילה. עוד טען עו"ד שהאיש רק נשרט ברגלו ולא נגרם לו נזק ממשי, וניסיון לקשור בין כאבי הגב לנפילה הינו מלאכותי.

"התובע עצמו העיד שסבל מסחרחורות לפני התאונה, כל הכאב והסבל בתיק הזה הם הפגיעה ברגליים שהוא אומר שהוא סבל תקופה קצרה לאחר מכן, אותה שריטה שאין שום מסמך רפואי על טיפול באותה שריטה" טען עורך הדין של העירייה.

בהמשך טענה העירייה שבכלל מדובר בשטח פרטי שאינו באחריות של העירייה, אך למרות זאת לא הביאה הוכחה שאכן מדובר בשטח פרטי. על טענה זו כתב שופט בית משפט השלום בראשל"צ, יחזקאל קינר: "גם אם היה ניתן להעלות את הטענה האמורה, הרי העירייה לא הוכיחה טענה זו. נקל להצביע על כך ששטח מסויים נמצא בבעלות פרטית ודי להציג נסח רישום מקרקעין בצירוף תשריט שיוכיח את האמור לעיל".

השופט קינר מציין שממבט בתמונות שהוגשו לו נראה כי מדובר אכן במדרכה שנמצאת במרכז מסחרי פתוח ומדובר במדרכה המשמשת את הציבור הרחב. "אין מדובר במכסה ביוב שנמצא בצמוד לחנויות אלא במרחק מהן ולפיכך החזקה הגלויה לעין היא שמדובר בשטח ציבורי המשמש את הציבור ולכן נמצא גם באחריות העירייה. אם רצתה העירייה לסתור את האמור לעיל, היה עליה להביא ראיות מתאימות אך הדבר לא נעשה על ידה". השופט קינר מחליט שלא לקבל את טענת העירייה לכך שמדובר בשטח פרטי אשר אינו באחריותה. 

בהמשך פסק הדין מציין השופט קינר את האחריות של העירייה להחזקת מקרקעין שברשותה כך שלא יהיו מפגעים המסכנים את הציבור. "קיימת חובת זהירות מושגית של העירייה כלפי הולכי הרגל המחייבת אותה לטפל במפגעי בטיחות המצויים במדרכות הנמצאות בטיפולה ובאחזקתה", כותב השופט קינן.

במהלך המשפט טענה העירייה שהיא אינה יכולה לשים פקח על כל מכסה ביוב, והשופט מקבל טענה זו של העירייה, אך מציין שעל העירייה היה לבצע בדיקות תקופתיות שימנעו מקרים שכאלה: "לא נטען ע"י העירייה כי מתקיימות בדיקות עצמאיות כלשהן ע"י העירייה על מנת לבדוק את תקינותם של מכסי ביוב במדרכות, וכל שנטען הוא כי אם מתקבל דיווח המתקבל מהמוקד העירוני או מדיווחים אחרים אזי מטופל המפגע. בכך יש הפרה של חובת הזהירות המוטלת על העירייה, שכן נוהל תקין מחייב תחזוקה שוטפת ומונעת באמצעות עובדים המסיירים ברחובות העיר ובודקים את תקינות המדרכות והכבישים, לרבות מכסי ביוב ודואגים לביצוע התיקונים הנדרשים לפי הצורך".

השופט מקבל את עיקר טענות התובע על הפגיעות שבו ומציין כי "עיקר הנזק הינו איפוא נזק של כאב וסבל אותו אני מוצא להעמיד בנסיבות העניין על סך של 8,500 ש"ח. כמו כן אני פוסק לתובע בגין עזרת עבר לתקופה מוגבלת סך של 500 ₪ וכן הוצאות בסך 500 ₪ ללא הצגת קבלות".

השופט קובע גם שהעירייה תשלם את שכר טרחת עו"ד של התובע בסך של 5,800 ש"ח וכן אגרת משפט בסך של 633 ש"ח.