תשעה באב – יום ט בחודש אב - הוא יום צום ואבל לאומי לזכר חורבן בית המקדש וירושלים. תשעה באב נקבע במסורת היהודית כיום זיכרון לחורבן הכפול - לחורבן בית המקדש הראשון ולחורבן בית המקדש השני.הבית הראשון נחרב ונשרף בידי נבוכנאצר מלך בבל בחודש אב בשנת 586 לפני הספירה. והבית השני נחרב והועלה באש בידי המצביא הרומאי טיטוס בחודש אב בשנת 70 לספירה.לפי המסורת, תשעה באב הוא יום אבל על החורבן הלאומי, הכולל את האסונות השונים שקרו לעם ישראל מאז חורבן הבית השני ועד לשואה.

המושג "חורבן הבית" מתכוון לחורבנו של בית המקדש, שהיה בשעתו המקום החשוב והקדוש ביותר בישראל. כאמור, בית המקדש הראשון נחרב ונשרף בידי הבבלים בשנת 586 לפני הספירה; ובית המקדש השני - בידי הרומאים בשנת 70 לספירה.  לפי המסורת נחרבו שני המקדשים - גם הבית הראשון וגם הבית השני - בתשעה באב, הוא ט' בחודש אב. ולכן הפך תשעה באב ליום צום ואבל לאומי. חורבן הבית השני מסמל את תחילת הגלות הארוכה, שנמשכה כ- 1,800 שנה, עד סוף המאה ה- .19

חורבן בית המקדש השני וחורבן ירושלים במרד הגדול ברומאים (66-73 לספירה) מסמלים את אבדן העצמאות הלאומית של עם ישראל בארצו ואת ראשיתה של הגלות הארוכה. יום תשעה באב, שבו העלו הרומאים באש את בית המקדש, נקבע כיום אבל וזיכרון לחורבן. 

חורבנו הגמור של היישוב ביהודה אירע כ- 60 שנה אחר-כך, בעקבות מרד בר-כוכבא (132-135 לספירה). במהלך המלחמה ברומאים ואחריה נהרגו והוגלו מן הארץ כשליש מן היהודים. מרכז האומה עבר מירושלים הכבושה והחרבה – ליבנה. ואף-על-פי כן נשאר בארץ רוב יהודי, וארץ ישראל המשיכה להנהיג את היהודים בתפוצות הממלכה הרומית.  חורבן הבית השני בשנת 70 לספירה היה "מכה נוראה לעם ישראל". יש היסטוריונים שטוענים, כי מאז החורבן הפסיק עם ישראל להתקיים כאומה, והמשיך להתקיים רק כחברה בעלת דת ותרבות אחת. היסטוריונים אחרים סבורים, שעם ישראל הפסיק להתקיים כאומה רק כ- 60 שנה אחר-כך – אחרי מרד בר-כוכבא, בשנת 135 לספירה. ויש גם דעה האומרת, שלמרות החורבן והמרד המשיך עם ישראל להתקיים כאומה – במהלך כל הגלות הארוכה ועד עצם היום הזה. לפי המסורת, חורבן הבית השני וירושלים בידי הרומאים היה תוצאה של שנאת חינם -שנאה ללא סיבה בין היהודים לבין עצמם.שנאה זו הייתה החוליה הראשונה בהתדרדרות, שגררה הלשנות חמורות של יהודים על יהודים לשלטון הרומי.. שנאת חינם הביאה בסופו של דבר לחורבן.