החלטה של בית הדין לעבודה שניתנה באחרונה קובעת כי גם אם עובד בכיר בעירייה חתם עם המעסיק על חוזה אישי שבו החרגה מפורשת מההסדר הקיבוצי שחל על עובדי הרשויות המקומיות במסגרת חוקת העבודה — העירייה תחויב לנהוג בעובד לפי ההסכם הקיבוצי.

חוקת העבודה היא אוגדן של הסדרים קיבוציים העוסק ביחסי העבודה ברשויות, לרבות קבלת עובדים לעבודה, ימי ושעות עבודה, חופשות, חגים, פיטורים, פיצויים, תנאים והטבות, תגמולים וקרנות השתלמות, ועוד.

ההחלטה התקבלה בתביעה שהגיש ישראל חזות, עובד בכיר בעיריית אשדוד, נגד העירייה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. כחלק משינוי ארגוני ב–2010 נבחר חזות לשמש מנהל רובע, והעסקתו אושרה בחוזה אישי. סעיף 5 בחוזה קבע כי "ההסכמים הקיבוציים, לרבות חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות, לא יחולו על העובד".

בתחילת 2017 נערך לחזות משוב שבו נאמר לו כי חלה הידרדרות בתפקודו. כמה ימים לאחר מכן הוא זומן לשימוע בפני ועדת הפיטורים בעירייה, שבה חברים מנכ"ל העירייה, הגזבר, היועץ המשפטי, מנהל אגף משאבי האנוש, עוזרת מקצועית למנכ"ל וראש מנהל התפעול. כשבועיים לאחר מכן הוחלט על סיום עבודתו של חזות לאלתר.

חזות פנה לבית הדין לעבודה באמצעות עו"ד שלומי הלוי, וביקש צו שיעכב פיטוריו עד לסיום הליך התביעה העיקרי שלו נגד העירייה. טענתו העיקרית היתה כי הוא פוטר בניגוד לחוקת העבודה, שכן אף שהוא מועסק בחוזה אישי, הוא אינו מוחרג מההסכם הקיבוצי החל על עובדי העירייה. חזות טען גם כי מילא את תפקידו במקצועיות, כי הוא זומן לשימוע בעודו בחופשת מחלה וכי פיטוריו בוצעו בהליך פגום ומטעמים לא־ענייניים.

טענתו של חזות היתה כי ההסתדרות מעולם לא נתנה הסכמתה להחרגה של חוקת העבודה בקשר ליחסי העבודה. לכן, הליך הפיטורים היה צריך להיעשות לפי חוקת העבודה, בהשתתפות נציג ועד העובדים ובהסכמת הוועד. מנגד, עיריית אשדוד טענה כי ועד העובדים הסכים לתנאי ההעסקה של עובדים בתפקידו של חזות במסגרת חוזה אישי, וכי הפיטורים נעשו מטעמים מקצועיים ובהליך תקין.

השופטת יעל אנגלברג שהם קיבלה בסוף יולי את הטענה ביחס לחוקת העבודה. "העובדה שעובד מועסק בחוזה אישי ומקבל תנאי שכר מיטביים אינה שוללת ממנו באופן אוטומטי את הזכות להגנה ארגונית, שכן אין כל מקור משפטי בחוקת העבודה החלה על הצדדים או בדין המאפשר למשיבה להחריג את העובד מתנאי העבודה המצויים בחוקת העבודה אלא בהסכמת הצדדים להסכם — ארגון העובדים או הוועד והמשיבה. הסכמה כזו לא הוצגה בפנינו".

בנוסף, נקבע כי ההחלטה של עיריית אשדוד על פיטוריו של חזות נבעה משיקולים זרים באופן המצדיק סעד זמני האוסר על פיטוריו עד להכרעה בתביעה העיקרית.

עיריית אשדוד, באמצעות עו"ד נועה ברוק אזוגי, הגישה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, שבה הדגישה את השלכותיה הרוחביות של ההחלטה על כלל העובדים הבכירים ברשויות המקומיות. העירייה ביקשה גם לקבל את עמדת הממונה על השכר במשרד האוצר ולצרפו להליך.

על פי רוב, ערכאת ערעור מתערבת בהחלטות הנוגעות לסעד זמני רק במקרים חריגים. לכן, השופט רועי פוליאק מבית הדין הארצי לעבודה דחה בשבוע שעבר את בקשת רשות הערעור של העירייה. "לא מצאתי כי נסיבות המקרה שבפני מצדיקות חריגה מהכלל וכי קיימות נסיבות המחייבות התערבות בהחלטתה של הערכאה הדיונית, אשר הדגישה כי קביעותיה הן לכאוריות בלבד בשל ההליך הזמני".

השופט הוסיף כי הטענות של העירייה באשר להחלת ההגנה הארגונית על מי שחותם על הסכם בכירים ראויות לליבון, אך ההליך הערעורי על החלטה בסעד זמני אינו מתאים לכך. לכן, לאחר פסק הדין הסופי בהליך העיקרי, העירייה תוכל להגיש ערעור לבית הדין הארצי וזה ידון בסוגיה לגופה.

לדברי עו"ד הלוי, לראשונה נסללה הדרך להשוואת זכויות העבודה של עובדים בחוזים אישיים לזכויות יתר העובדים ברשויות המקומיות בישראל.

*הכתבה פורסמה באתר דה מארקר