לאחר פתיחת הקמפיין של גנץ הוא קיבע את עצמו כמעומד המוביל מול נתניהו לראשות הממשלה. לא סביר שמי מבין המעומדים יצליח להפוך את התמונה.

בסקרים כחלון, ש"ס וליברמן מתנדנדים  על 4-5 מנדטים - יש להניח שבזכות מערך הארגון שלהם והפריסה בשטח, הם יקבלו כ 2 מנדטים בפועל כל אחד מעל הסקרים שייתפרסמו מעת לעת.

לעומתם אורלי לוי שאף היא מתנדנדת בין 3-4 מנדטים, גם אם תופיע בסקרים כ 4-5 מנדטים, היא לא תעבור את אחוז החסימה בלי מערך ארגון ומשאבים שלא עומדים לרשותה - האופציה הנכונה עבורה היא להתחבר לכחלון כמפלגה חברתית מובהקת ודומיננטית או להצטרף לגנץ המהווה אופציה שלטונית חדשה.

עוד ניתן ללמוד מהסקרים (למרות שהם מייצגים זמנית בלבד) שניתן להפרד לשלום מציפי לבני, שמפלגת העבודה בדרכה להפוך ל "מפלגת האבודה" ושליברמן לא יהיה שר הבטחון הבא.

גנץ יכול להמשיך ולהתרומם אך רק על חשבון הליכוד שכן הוא כבר שתה את מירב הקולות מלפיד, מפלגת העבודה וכחלון - למפלגות אלו יש בסיס טוב ונראה שאין עוד מהיכן לקחת מהם, רק להחזיר להם - השומנים יושבים בליכוד (30 מנדטים מהם רק כ 22 קשחים) ואם הוא ידע למשוך מהם קולות (בעיקר לאחר החלטה על כתב אישום נגד נתניהו) הוא יהיה ראש הממשלה הבא, אם לא יעשה כן - הוא ימתין בסבלנות לבחירות הבאות.

מספר המנדטים הנמוך יחסית של כחלון יכול ללמד אותנו שגם מי שעושה מה שהבטיח ומטיב מאוד עם העם, הרי שהציבור לא מסתכל על מה שהוא כבר קיבל, אלא מבקש לדעת מה עוד הוא יקבל... גם תוך סיכון שיעלה במקומו שר אוצר מאוד לא חברתי ואז....

לפיד איבד את המומנטום להיות ראש ממשלה, גנץ האפיל עליו - אפשר להבין את התעקשותו של לפיד לחבור לגנץ בתנאי שהוא יהיה הראשון (בכל זאת הבן אדם חרש את המדינה 7 שנים ובנה תשתית לתפארת של מפלגה שצפה מעל המים 3 מערכות בחירות ברציפות.... ) אבל המסר העולה מכך הוא - ששוב שהאינטרס האישי והאגו גוברים  על האידאולוגיה עליה הוא מצהיר - החלפת השלטון.