סוזן מורו, בעלת גלריה לאומנות מקבלת מבעלה לשעבר,  אדוארד שפילד, איתו  אין לה קשר כבר שנים,  טיוטת רומן שהוא כתב, ומבקש ממנה את חוות דעתה. סוזן צוללת אל תוך סיפור מטלטל בעל תוכן אלים והרסני, המחייב אותה להתעמת עם עברה ועם החלטותיה הישנות. הסיפור המאלץ אותה להעריך מחדש את הבחירות שעשתה, ומעורר מחדש את האהבה שפחדה לאבד. 

הסרט ממזג שני סיפורים – מותחן רב-תהפוכות וסיפור אנושי עדין ונוגע ללב – ליצירה אחת חזקה ודרמטית. במהלך בלתי-נשכח הסרט בוחן את התהליך הפסיכולוגי שאנו הצופים, עוברים בעודנו שוקעים בסיפורה של דמות בדיונית המקרינה על חיינו שלנו.  

מי על המסך: איימי אדמס ("פייטר", "חלום אמריקאי"), ג'ייק ג'ילנהול ("הר ברוקבק", "סוף המשמרת", "ללא כפפות"), מייקל שאנון ("פרל הארבור", "ונילה סקיי"), איילה פישר ("לדפוק חתונה", "השכנים של ג'ונס").

מאחורי הקלעים: תסריט ובימוי: טום פורד ("סינגל מן").

מה חשבנו: יש סרטים שמלווים אותך גם כשאתה יוצא מבית הקולנוע, הם ממשיכים להדהד בראש גם כשאתה הולך לישון, ולא עוזבים אותך גם כשאתה קם ביום למחרת. "יצוריים ליליים" הוא אחד מהסרטים האלה, שלא יניחו לכם. זה אולי לא הסרט הטוב ביותר שתראו בקולנוע, אבל הוא בהחלט שיטלטל אתכם.

סוזן היא אישה יפה, שאוהבת את החיים הטובים והעשירים, היא בעלת גלריה מצליחה בלוס אנג'לס ונשואה לגבר מצליח לא פחות. בבוקר שלאחר פתיחת התערוכה סוזן מקבלת כתב יד מאדוארד, בעלה לשעבר,  המבקש ממנה את חוות דעתה.

בשעה שבעלה הנוכחי של סוזן נוסע לנסיעת עסקים בניו יורק, היא מתיישבת לקרוא את הרומן של אדוארד. בשלב זה הסרט הופך להיות סרט נוסף בתוך הסרט. טוני הייסטינגס, בגילומו של ג'ייק ג'ילנהול, יוצא עם אישתו ובתו אל טיול בטקסס. בעודם נסועים בכבישים נטושים בשעת לילה, ישנה היתקלות עם שלושה צעירים שלא הייתם רוצים לפגוש בשום מקום. השלושה, בהנהגתו של ריי, נטפלים אל המשפחה ומצליחים בעורמה לברוח במכונית של טוני עם אשתו ובתו.

בשלב זה, הסרט מקבל מהפך נוסף. נרטיב עלילתי נוסף מגיע, עם סצנות מעברם המשותף של סוזן וטוני עולות, כאשר גם כאן, ג'ייק ג'ילנהול, או טוני, מגלם את אדוארד. כאן, הם שניהם צעירים החולמים לעסוק באמנות וספרות – אך לאן החיים ייקחו אותם?

בעוד סיפורו של טוני ממשיך, כך גם סיפורם של סוזן ואדוארד הצעירים, אל מול סיפור המסגרת של סוזן הקוראת את הספר. שלושה נרטיבים המתקיימים במקביל, נקשרים בחוט דק, מתכתבים ביניהם, מתקרבים ומתנתקים. משאירים את הצופה דבוק אל המסך.

כל סיפורי הנרטיב מתקדמים ביחד, וכולם שוקעים יחדיו, יחד עם השקיעה של סוזן, שמגלה שבעלה הנוכחי בוגד בה, שחייה הם שקר אחד גדול, ושאדוארד השאיר לה מתנת פרידה כואבת במיוחדת. האם זוהי הנקמה?

למי? לכל מי שמחפש קולנוע שעשוי בטוב טעם, גם אם הוא לא תמיד נעים לצפייה.

בשורה התחתונה: טום פורד הוא מעצב על, והאסתטיקה היא אלמנט שמלווה את הסרט מתחילתו ועד סופו, במיוחד ברגעים המצמררים ביותר, ויש כאלו לא מעט. האמנות, העיצוב, ואפילו הבחירה במשקפי הקריאה של סוזן נעשו בקפידה, ביד של אמן, וההקפדה על כל הפרטים הופכת את הסרט לא רק לעוד עלילה או סיפור על חיים של אנשים החווים משבר, פרידה ואובדן, אלא גם משקפת משהו על העולם שלנו, על האנשים שאנחנו ועל האופן בו אנחנו רואים,או יכולים לראות, את המציאות.