המופע "שירת המקום" נפתח ב- 'תושיא' "סמעי נאווא אתר" שביצעה התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד בניצוחה של סיון אלבו בן- חור. החלק הראשון התמקד בפיוט מן המסורת והמקורות עם הפייטן משה לוק- בן למשפחת פייטנים ענפה שעושה חיל בארץ ובעולם והפייטן מני כהן- שנחשב לפדגוג, מורה, מנהל ומנחיל הפיוט האנדלוסי באשר הוא.

בחלק השלישי עלה לבמה וניגן על פסנתר כנף שחור יונתן רזאל שיצר שפה מוזיקלית משלו, שהצליחה לגעת בקבלים רבים ושונים ואף זכה בפרס אקו"ם לשנת 2011.

במהלך המופע שרו הפייטנים שירים מוכרים מן המקורות בקולות גדולים ועוצמתיים שגרמו לא אחת לצמרמורת בקרב הקהל ומנגד למחיאות כפיים סוערות מפיוטים שבחר היועץ המוזיקלי יורם אזולאי. מני כהן שר פיוט מיוחד לראשונה, אשר כתב את מילותיו בעברית ולקוח מן המסורת של יהדות מרוקו המזולזלת, שלא מן המילה "זלזול" אלא מהמילה "זלזל" המדמה את האדם המאמין לבדו בעולם במצב שאין לו מאשר האמונה.

לוק וכהן הם פייטנים יהודים ייחודיים ושונים, בין השירה ניתן היה לשמוע נגינת סולואים שונים של כלים שקיבלו כבוד על הבמה והפכו לעוצמתיים עוד יותר לקולם של הפייטנים. לוק עובר תהליך על הבמה- מתחיל לשיר בקול קטן ועוצמתי ומגיע עד לכדי שהמנצחת עומדת ומתבוננת בו פורץ בקול גדול ומרגש על הבמה. מספיק שמני כהן רק יפצה את פיו כדי להבין כמה גדול ואהוד הוא.

אלבו בן- חור מתוודה לקהל ומספרת כי יונתן רזאל היה מורה שלה בבית הספר בו למדה בירושלים וניצוחה במופע בו הוא שר ומנגן הופך לסגירת מעגל מרגשת עבורה באופן אישי.

רזאל מנגן על הפסנתר ושר ויוצר הרמוניה מהפנטת יחד עם התזמורת האנדלוסית ומבצע שירים מן המקורות ואף שירים שהפכו ללהיטים בתחנות הרדיו כמו "קטנתי". הוא מארח כל אחד מהפייטנים בנפרד, כשהם יושבים כמעט על כנף הפסנתר וממריאים על צלילי נגינת האנדלוסית יחדיו היישר אל לבבות הצופים בקהל.