אירינה לבשנקו ציירת צעירה ודקת אבחנה, שמאז שהיא זוכרת את עצמה, הציור היה חלק מחייה עד כי היה נדמה לה שהציור נולד איתה. היא מספרת שכל ילדותה בילתה עם עיפרון, פסטלים ומכחול ביד.

"החיים הם שורה של הפתעות" - אמר אמרסון וכך, באמצע החיים, מאבק במחלת הלוקמיה הציב את אירינה מול אתגרים יום יומיים לא קלים עד להחלמה. בתקופה קשה זו, המוזה דממה.

אוצרת התערוכה, מירי גרינבאום מספרת שתוך כדי המאבק במחלה ובמיוחד אחרי ההחלמה, אירינה התמודדה עם השאלה "איך אני חוזרת למי שאני". היא הבינה שהיא חייבת להתחיל את המסע חזרה לעצמה.

אירינה מציינת שלקח לה המון זמן להבין שהדרך היחידה שלה לצאת למסע הזה הייתה לחזור לצייר. מאז, כל ציור בשבילה הוא עוד צעד במסע האישי שלה לחזרה לעצמה.

היא החלה ללמוד ציור אצל המורה ויקטור קינוס ובהמשך פיסול אצל הפסל אבנר לוינסון וכדי לרתום את ידיעותיה לעזרת אחרים אירינה לומדת שיקום באמנות.

"העבודות בתערוכה" - מספרת גרינבאום, אוצרת התערוכה, "מייצגות מגוון רחב של נושאים: נוף, טבע דומם ודיוקנאות. אירינה שואפת להנציח את הרגעים הפשוטים מהעולם סביבה ולתת ביטוי לתחושות ולרגשות שהעולם מעורר בה".

גרינבאום מוסיפה ומציינת את האופטימיות והכוח של אירינה, שבאים לידי ביטוי בבחירת האובייקטים, בקומפוזיציות ובפלטת הצבעים שלה. "במשיכות המכחול שלה יש שילוב של כוח ועדינות המבטאים את הרגישות שלה" - היא אומרת.

"הנושאים אותם היא מציירת" – הוסיפה, "הם תוצאה של חוויה אישית המתרחשת כשהיא פוגשת אקראית במראות הנקרים בדרכה והם שילוב של העולם הפנימי והחיצוני שלה, כמו בציור "מחשבות בלילה" . ציורי הנוף שלה לוקחים אותנו למחוזות ילדותה לאהבתה לירוק, למים ולצבעי שמים מהממים כמו בציור "פארק בפיטרבורג".

וכפי שאירינה אומרת: "כל ציור הוא אני, בוחרת להיות בתוך הרגע, בוחרת להגשים את עצמי על הקנבס, נותנת דרור לאימפרסיה, קשובה לעצמי ולעולם סביבי ולא מוותרת על רגע אחד מחיי. לא עוד".