הפגרה הארוכה (יחסית) באמצע העונה, קצת עוצרת את הכיף והתנופה של חזרת הכדורגל. שלושה מחזורים והופ...עצירה. בשבת זה בגלל יום הכיפורים, בשבת הבאה בגלל הנבחרת וגם באמצע נובמבר כבר מחכה פגרה נוספת שוב בשל משימות הנבחרת. בינתיים ננסה להחזיק אצבעות לאופיר מרציאנו שיעמוד בעוד יותר משבוע בשער הנבחרת. 

בינתיים זה הזמן לחזור אלינו ולנסות לנתח את מה שעברנו עד כה. שלושה מחזורים עברו, אשדוד סיימה פעמיים בתיקו וניצחה פעם אחת. דווקא בבית הקבוצה של קלינגר לא מנצחת עד כה ורושמת 2 נק' מתוך 6 אפשריות.

בחוץ, הקבוצה כבר רשמה ניצחון ראשון מול הפועל חיפה. לאשדוד יש בשל כך, 5 נק' מתוך 9 נק' 55 אחוזי הצלחה. אלא שמבט פשוט אל המשחקים, מראה שבמקרה הטוב אשדוד הייתה יכולה להיות לפחות עם 7 נק' שלא לדבר על 9 מ- 9 . איך? נסביר.

המשחק מול ק"ש והפנדל של בקל

אשדוד פגשה את ק"ש במחזור הראשון באשדוד. אמנם בדקה ה- 41 ירו בלו הורחק בשטות גמורה ולא חזר לשחק מאז. אבל כמה דקות לאחר מכן, רועי בקל ואשדוד קיבלו הזדמנות פז לעלות ליתרון עם פנדל בדקה - 43 שהוחמץ. בקל החטיא, אשדוד פספסה אולי הזדמנות לרשום 3 נק', ועל הדרך גם אפשרה לגיא חיימוב מתחרה של מרציאנו בנבחרת להיות גדול במשחק. 

מכיוון שהמשחק הסתיים ב- 0-0 נניח רק נניח, שהמצב הכי טוב במשחק היה הפנדל, 1-0 קטן של אשדוד היה הופך את זה ל- 1-0 ו- 3 נק' לאשדוד במקום רק אחת. נכון שלשתי הקבוצות עוד היו מצבים להבקיע. אבל שוב, במשחק הנדמה לי אשדוד, עם 3 נק' במקום רק אחת. 

מכירים את הבדיחה על התיאורטי והמעשי? אז משהו דומה גם כן.

חצי שעה של סיוט

הגענו למשחק הבית מול בני סכנין בשבת האחרונה. דווקא אחרי הניצחון בחוץ על הפועל חיפה, עם הרגשה טובה ויותר קהל ביציעים, הייתה מחשבה לעוד ניצחון של אשדוד, בטח בבית. למשך 53 דקות זה באמת היה נראה כך. אשדוד שטפה את המגרש, הציגה שוב את הצעירים הנפלאים שלה, הובילה 2-0 והכול היה נראה מתוק כמו דבש, לקראת השנה החדשה.

אלא שברוח התקופה, אם 53 הדקות הראשונות, היו תפוח בדבש, היתר היו כבר ברוח הימים הנוראים. אשדוד נעלמה מהמגרש, הציגה חצי שעה (קצת יותר) של סיוט ושמטה עוד 2 נק'. (אחת במקום 3). 

השער הראשון הגיע משום מקום, ואחרי זה עוד אחד של גאדיר מדחיקה והנה לכם עוד 2 נק' שהלכו לפח. במקום להיות עם 9 מ- 9 ולצאת לפגרה מהמקום הראשון בליגה. אשדוד הגיעה ל- 5 נק' (גם יפה) ועם הרבה הרגשה של פספוס. מה היה קורה אם? כנראה שלעולם לא נדע. 

צילום: משה חרמון, מרטין גודהאד, באדיבות אתר ONE