אם תסתכלו טוב על ניב זריהן, תוכלו לראות אותו משחק עם קוף על הכתפיים. לקוף הזה קוראים: אבא יגאל זריהן. למי שלא נכח בכדורגל המקומי ב- 30 השנה האחרונות. יגאל זריהן נחשב כסמל של עירוני אשדוד, חלוץ קורע רשתות שהפך לאגדה. זריהן עד היום נמנה כמלך השערים של כל הזמנים בקבוצות הכדורגל בעיר.  

מאז הוא מונה למאמן הנוער, מאמן האקדמיה וכדומה. אבל ברור שהצל שלו נוסך על בנו ניב. ההשוואה היא בלתי נמנעת, אבל ניב מתחיל להראות בגיל 20 שהוא באשדוד קודם כל בזכות עצמו.  

לאורך כל הקיץ דיברו באשדוד על ההתבגרות של הצעירים, קפיצת המדרגה שהם אמורים לעשות העונה וכדומה. שרואים כיצד ניב זריהן פתח את העונה מבינים על מה דיברו. למעשה, כבר מסיום העונה שעבר, זריהן הוכיח שאם הוא מתמקד רק בכדורגל ונותן לכישרון ולעבודה על הדשא לדבר, הוא עתיד להיות אחד משחקני ההתקפה המובילים במדינה.  

במחזור הסיום של העונה שעברה, ניב זריהן הראה שוב כמה הוא מוכשר עם בישול נהדר לבנצי מושל, בישול שהוריד בדיעבד את בני יהודה לליגה הלאומית. העונה נראה שזריהן קיבל את המקום בהרכב, איתו את הביטחון ואז הגיעו גם השערים והבישולים. שער בגביע הטוטו, שער ושני בישולים בליגה ונראה שזריהן נכנס להרכב בכדי להישאר.  

חוצפה חיובית, או חצופה בכלל

אם היינו מדברים עם אנשי אשדוד לפני שנתיים- שלוש על ניב זריהן היינו שומעים את המנטרה הרגילה, "מאד מוכשר אבל..." על הכישרון והיכולת אף אחד לא חלק, הבעיה הייתה באזור שמעל הכתפיים, המחויבות, האופי ובעיקר ההבנה שמה שבא בקלות בגילאים הצעירים, צריך לבוא עכשיו עם עבודה קשה.  

לא אחת היו לניב עימותים עם מאמני הנוער שלו, זורי ברמכר, איציק עובדיה וכדומה. לא אחת הוא הושעה מהקבוצה, שאין ספק שהנוכחות של האבא, יגאל, דמות מוכרת, שאף עבדה/עובדת באגודה, הפכה את כל הנושא לרגיש אף יותר. בנקודה הזאת חשוב לציין, שהאבא יגאל החליט להוריד פרופיל בכל הקשור לבנו, כן הוא מייעץ ועוזר, אבל מחוץ למגרש ובאופן פרטני. "יגאל די נותן לאנשים בקבוצה להתמודד עם הבן שלו, בכל ההיבטים וזה עזר", אמרו באשדוד.  

אלא שבעונה האחרונה נראה שחל שינוי אצל זריהן, התפיסה שצריך לעבוד במגרש, כישרון לבד לא מספיק, יחד עם השינוי בגישה, עשו את שלהם. גם הביטחון שהוא מקבל מקלינגר יחד עם האשראי והעבודה של המאמן עושים את שלהם.  

אחד מהיתרונות של זריהן, הוא שהוא "לא רואה בעיניים אף אחד", הוא לא מפחד, חוצפה חיובית אמרנו? אולי חוצפה בכלל, על המגרש. וזה בדיוק מסוג השחקנים שאשדוד צריכה בקבוצה ליד יותר מידי בחורים טובים שיש בקבוצה. אחד כזה שלא מפחד "להוריד" את בני יהודה ליגה, אחד שלא מפחד לבעוט לשער מ- 20 מ' ואחד כזה שלפעמיים גם אומר למאמן שלו או לחבר לקבוצה מה הוא חושב עליו. זה חלק מהחבילה. 

שחקנים גאונים (לא שאנחנו אומרים שזריהן גאון, אבל הוא יכול להיות), יש להם סוג של סיבוב קטן בראש, זה מה שמפריד בינהם לבין האחרים. זריהן אם יחבקו אותו כמו שנראה שעושים העונה, יכול להיות ההבדל בין עוד עונה של אשדוד, לעונה טובה.

 סטייל אריאן רובן

דיברנו על שינויים. מעבר להתבגרות במשחק, הרדיפה אחרי המגן, העזרה בהגנה, הכיסוי הטקטי, דברים שבעבר לא ממש היו כוס התה של זריהן, נראה שגם שינוי התפקוד עוזר לו. אם בעבר הוא היה שחקן שמשחק במרכז או בצד שמאל, בשל היותו שמאלי ברגל, העונה קלינגר נותן לו לשחק עם "רגל הפוכה", כלומר באגף ימין להיכנס לאמצע עם רגל שמאל. כך בדיוק הוא כבש את השער מול בני סכנין בשבת, וכך הוא בישל לאור אינברום מול הפועל חיפה.  

"אריאן רובן של אשדוד", כך מכנים את זריהן בקבוצה. ניר קלינגר שינה העונה את הערך והשיטה של אשדוד. 2 חלוצים במרכז ועוד שני שחקנים בכנפים, מה שהופך את אשדוד למסוכנת מאד, זריהן בצד אחד ואוחנה בצד שני. המערך הזה מוסיף לאשדוד מהירות, תחכום והרבה טכניקה דבר שלא היה בעונה שעברה.  

אם רוצים דברים קטנים שמעידים על שינוי, צריך לראות את העבודה שלו על המגרש, העובדה שכאשר בלו הורחק מול ק"ש, הוא עבר לשחק את חלוץ המטרה, תפקיד שהוא לא בדיוק מתאים לו, וזריהן השתדל מאד, עבד ובעיקר הראה שההצלחה הקבוצתית חשובה לו הרבה יותר מההצלחה האישית שלו. וזה דבר שלפני שנתיים לא בטוח אם היה מובן לו. 

ומי יודע, אולי בעוד כמה שנים, האב יגאל יוכל להתרווח בנחת ביציע ולהגיד "אני האבא של ניב זריהן". 

צילומים: אשדוד נט, אתר ערוץ הספורט, מ.ס אשדוד