הרבה זמן לא ראינו את שחקני אשדוד כמו במשחק הגביע ביום שלישי מול מכבי ת"א. אחרי השער של ערן זהבי בדקה ה-88 אי אפשר היה להישאר אדיש לקלישאה השחוקה בעיר, בסוף בזמן האמיתי אשדוד קורסת. אלא שאשדוד לא קרסה, תקראו לזה מזל, תקראו לזה אופי, אבל בד"כ אשדוד אחרי שער בדקה ה- 88 הייתה מתפרקת בטח מול קבוצה כמו מכבי, ונשארת רק עם המחמאות זה לא קרה. וכאן אפשר לסמן וי גדול לניר קלינגר שהצליח (אולי) לשנות משהו שהיה טבוע שנים בקבוצה. 

כתבנו על זה לא מעט, אשדוד של ניר קלינגר היא קבוצה טובה, מאומנת, עם קישור והגנה חזקים, שכל קבוצה תתקשה להבקיע מולה. ראינו את זה מול מכבי שלוש פעמים העונה, מול מכבי חיפה פעמיים ותהיו בטוחים שגם ב"ש תצטרך להקיז דם בכדי להוציא נקודות מאשדוד, אם בכלל. זה קלינגר, זו הסיבה שג'קי בן זקן הביא אותו בקיץ לאשדוד, את האופי והעובדה שקבוצות שלו אף פעם לא באות להיות שטיח אף אחד לא ייקח ממנו. כתבנו על זה בעבר ונכתוב שוב, אשדוד של העונה, היא קבוצה של הפרש קטן, קרי: הניצחונות שלה וההפסדים שלה בד"כ בהפרש של שער אחד או שניים, להוציא את המשחק מול רעננה בחוץ שבאמת היה נפילה והמשחק מול רמה"ש בבית שאז רמה"ש לא הייתה מדד לכלום, אשדוד היא קבוצה שכרגע תקרת הזכוכית שלה מאד נמוכה, זה טוב מצד אחד, כי הקבוצה לא מתפרקת, פחות טוב, כי היא פשוט מתקשה להפתיע.

ירו בלו הוא אמנם חלוץ נחמד, כזה שעושה עבודה וקשה מאד לבוא אליו בטענות, רק שאת התפקיד העיקרי של החלוץ הוא לא עושה וזה הבקעת שערים. עד כה הוא כבש 4 שערים בלבד ושנותרו עוד 7 מחזורים לפני הפלייואף זו תרומה קטנה ונמוכה מידי לחלוץ המרכזי של הקבוצה. אם העובדה שסולארי חיפה על ההיעדר הכיבוש המוגבר של בלו, עם 6 שערים, עכשיו אחרי הפציה שלו, ההיעדר שחקן "התכלס", פשוט זועק לשמיים. שימו לב איך אשדוד הבקיעה במשחקים האחרונים את השערים שלה: מול רמה"ש בליגה, ניצחון החוץ היחיד העונה, שער השדה היחיד היה של דויד סולארי ב- 2-2. דוידוב ומושל שניהם הבקיעו ממצבים נייחים. מול מכבי ת"א וסכנין אשדוד לא הבקיעה ובגביע מול מכבי, אשדוד הבקיעה פעמיים בפנדל. עכשיו יגידו כולם, שמצבים נייחים זה חלק מהמשחק וב"ש נמצאת במקום השני בליגה בזכות אותם מצבים ניחיים. נכון, רק שצריך גיוון, אשדוד היא הקבוצה שבועטת הכי מעט לשער בליגה (5.4) בעיטות למשחק. והיא הקבוצה שמגיעה להכי מעט מצבים בליגה למעט רעננה עם (6.5) מצבים למשחק, וכאשר ין מספיק מצבים והחלוץ המרכזי לא ממש סקורר זו בעיה. 

אחרי המשחק מול מכבי, ניכר היה שזה לא היה עוד משחק עבור ניר קלינגר. בכל זאת, מכביסט בדם, גם מהצד הצהוב וגם מהצד הירוק. הידיים הונפו אל על, אגרופים קפוצים והוא דהר לעיגול האמצע, החיוך נשפך לו מהאוזניים, והצרחות שרפו את הגרון. כמה היה יפה לראות את זה, וכמה זה הגיע לקלינגר ולפרויקט שהוא מנסה לעשות באשדוד. והוא עשה את זה בלי דויד סולארי, השחקן הכי טוב שלו, והוא עשה את זה בזכות ירו בלו ורועי בקל, ובזכות הופעה לספרים של אופיר מרציאנו. בכלל לגבי מרציאנו, שימו לב שבשני המשחקים האחרונים מול סכנין בליגה ומול מכבי בגביע, הוא אחראי על הנקודות ועל מעבר השלב באופן כמעט ישיר. נחזור לקלינגר, הוא קיבל ויקבל כנראה לא מעט ביקורת על צורת המשחק והמערך, אבל את כנראה שבכדי לבנות אופי לאשדוד צריך להתחיל לאט, ממשהו, אז בקרנות יש קצת שיפור ולא 10 שחקנים נמצאים ברחבה, קלינגר חושב הגנה קודם כל והוא לא מסתיר זאת, אולי זו הדרך לבנות מסורת, מול מכבי בגביע זה עבד. בעוד 7 מחזורים נדע אם זה גם הצליח לו בכדי להיכנס לפלייאוף העליון.