כמקובל, בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה חולקים סמכות מקבילה בחלק מענייני הגירושין, כמו למשל בנושא חלוקת הרכוש בין בני זוג. תופעה זו קיבלה את השם מרוץ הסמכויות ובמסגרתה, הצד אשר הקדים להגיש את תביעתו לאחת מן הערכאות, קבע בכך את סמכותה לדון.

סוגיית מזונות הילדים אינה לוקחת חלק במרוץ זה, משום שהסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בלבד. כך קבע בית המשפט העליון בשנת 2019, בבע"מ 7628/17.

אולם  בית הדין הרבני הגדול התעלם מפסיקתו של בית המשפט העליון. עם פסיקה סותרת וקבע כי לבתי הדין הרבניים יש סמכות לדון במזונות קטינים במסגרת תביעת גירושין.

ביום 10.10.21, (תיק 1250217/3) קובע בית הדין הרבני הגדול כי נתונה לו הסמכות לדון במזונות קטינים הכרוכים בתביעת גירושין.

מדובר באישה שהגישה תביעת גירושין נגד בעלה לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב וכרכה בה את תביעת מזונות הילדים.

עורכת הדין מאיה רוטנברג המייצגת את הבעל, טענה כי יש לדחות את התביעה בשל העדר סמכות לאור פסק דינו של בית המשפט העליון.

בית הדין הרבני האזורי דחה את טענתה ופסק לקטינים דמי מזונות על אף שהעניין אינו מצוי בסמכותו.

עו"ד רוטנברג הגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לבית הדין הרבני הגדול הן לשאלת הסמכות לדון במזונות הילדים והן לעניין גובה המזונות שנפסקו לתשלום על ידי האב.

בית הדין הרבני הגדול, טען כי בית המשפט העליון סטה מהלכת שרגאי אשר לא שללה לטעמו את סמכותו של בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים וממילא, בית הדין הרבני אינו כפוף לפסיקת בית המשפט העליון, אלא במסגרת בג"צ.

עו"ד שיר לביא, מארגון "מבוי סתום" המסייע לנשים מסורבות גט ועגונות, מסר: "הרעיון העומד בבסיס מתן הסמכות לבתי הדין לדון בעניינים שאינם הגט עצמו הוא פשוט: להקל על המתגרשים ולאפשר להם לדון בכל ענייניהם בערכאה אחת. בפועל, בא לברך ויצא מקלל. המציאות מלמדת שאיחוד כל ענייני הגירושים בבית הדין מקל על סרבני גט לסחוט את נשותיהם ולאלצן לוותר על זכויותיהן ועל זכויות הילדים. צריך להפריד את הגט משאר ענייני הגירושים באופן מוחלט".