התובעת עבדה בעיריית אשדוד משנת 2011 ועד להתפטרותה בשנת 2019, במהלך תקופת עבודתה למדה משפטים וקיבלה רישיון עו"ד.

היא טענה שמאז שקיבלה את רישיון עו"ד בשנת 2014 ועד להתפטרותה ביצעה עבודה משפטית עבור העיריה ואף שימשה כיועצת משפטית בעירייה, אף על פי שהוגדרה כפקידת חשבונות באגף הגביה. לאחר התפטרותה הגישה תביעה להפרשי שכר בסך של 287,950 ש"ח.

סגן נשיא בית הדין לעבודה בבאר-שבע דחה את תביעתה במלואה וקבע שגם אם העיריה נעזרה בכישוריה של התובעת כמשפטנית (לבקשתה של התובעת) אין היא זכאית לקבל שכר של משפטנית מאחר שניתן להתמנות לתפקיד בעירייה רק באמצעות מכרז.

השופט פרנקל דחה את טענת התובעת שהובטח לה שהיא תקבל תפקיד משפטי תוך שקבע שאין אפשרות לאף גורם להבטיח הבטחה כזאת, וגם אם הייתה הבטחה אין לה כל תוקף, מאחר שאינה עומדת בתנאים של הבטחה מינהלית.

בית הדין הפנה לפקודת העיריות הקובעת כיצד יקודמו עובדים וקבע שאין אפשרות לעקוף את הוראות החוק.