להודיה שמתניידת עם כיסא גלגלים נמאס מחוסר הרגישות ברחוב: "מרגיז"
24.12.22 / 05:30
הודיה שיקלי בת ה-22 מאשדוד בסה"כ ניסתה לשוב השבוע הביתה כשגילתה כי הדרך חסומה על ידי רכב שחנה על המדרכה בניגוד לחוק. כאחת שכבר רגילה לסיטואציה, היא עשתה סיבוב פרסה וחיפשה דרך אחרת לעבור בה אלא שאז התברר כי גם זו חסומה, הפעם על ידי גזם ואשפה. את הרגע והתחושות היא תיעדה בסרטון ששיתפה בפייסבוק: "אנשים צריכים להיות רגישים יותר לסביבה שלהם"
שנתיים בלבד חלפו מאז שהודיה שיקלי בת ה-22 מאשדוד אזרה אומץ והחליטה לצאת באופן עצמאי מביתה. עד אותו הרגע היא חששה לעשות זאת, כי בכל זאת, היא מתניידת עם כיסא גלגלים ולעולם אין לדעת אם הדרך תהיה נגישה עבורה או לא.
אלא שאז היא גילתה כי ברוב המקרים הבעיה לא קשורה בדרך שאינה נגישה, אם כי בחוסר הרגישות של אנשים ששוכחים כי ישנם משתמשים נוספים בדרך, ולדבריה - לא מדובר רק באנשים עם מוגבלות שנפגעים מכך, אלא גם בקשישים, באימהות עם עגלות ואחרים שחולפים במקום.
כך למשל קרה לה השבוע בדרכה חזרה הביתה. בעודה בדרך, היא גילתה כי זו חסומה על ידי רכב שחנה על המדרכה בניגוד לחוק, אלא שגם שעקפה את מקבץ הבניינים בחיפושים אחר דרך חלופית, היא נכחה לגלות כי גם זו חסומה רק שהפעם על ידי גזם ואשפה.
את הרגע והתחושות היא תיעדה בסרטון ששיתפה בפייסבוק - צפו >>>
"בזמן האחרון הדברים האלו קורים בתדירות מטורפת" – היא אומרת, "זה חוסר רגישות ואני לא מדברת רק על אנשים כמוני שמתניידים עם כיסא גלגלים שנפגעים מזה, אלא כל הולכי הרגל שחולפים במקום שמסתכנים בירידה לכביש".
"בהתחלה עוד הייתי מגיבה בנחמדות, אבל היום כבר לא" – היא מוסיפה. "באמת. יש מקרים שאתה תוהה לעצמך מה עבר לבן אדם בראש כשהוא החנה ככה. במצבים האלה אני חושבת לעצמי שאם צריך אני גם אשרוט את הרכב כדי לעבור".
לדבריה, "זו תחושה נוראית להיתקל בסיטואציה הזאת, ולצערי זה לא היה מקרה חד פעמי – כמו במקרה של הקורקינטים החשמליים שזרוקים בכל מקום וחוסמים את המעבר. היה לי מקרה אחד שקורקינט חסם לי את הירידה למעבר החצייה וכמעט נפלתי".
"אנשים צריכים להיות רגישים יותר לסביבה שלהם, זה כבר לא עניין של מודעות" – היא מוסיפה. "פשוט להכיר בזה שהם לא חיים לבד בעולם הזה ושיש גם אנשים עם צרכים שהם קצת שונים משלהם".
לדבריה, היא נתקלת בסיטואציה דומה אפילו בסביבה הכי קרובה אליה - במקום מגוריה. היא מספרת שביציאה מהבניין העירייה חסמה לבקשתה חלק מהמדרכה ששכנים נהגו לחנות בו, אולם לא עבר הרבה זמן עד שהמחסום נפרץ ועל אף שהוחלף במחסום אחר – אנשים מחנים שם עד היום.
"לצערי אני אומרת את זה, ואני כמובן לא מאחלת לאף אחד, אבל עד שאדם לא מגיע לנקודה שגם הוא צריך את הנגישות הזאת, הוא לא יבין עד כמה משמעותי להשאיר את חניית הנכים פנויה עבור הנכים, או לא לחסום את המעבר איפה שהוא לא נמצא" – היא אומרת.
"אני במקרים מסוימים עוד אומרת תודה שהכיסא שלי קומפקטי והרבה פעמים אני מצליחה לעבור, אבל זה שיבוא אחריי לא בטוח יידע לעמוד על שלו, להזיז או לצעוק או אפילו לבקש עזרה" – היא מוסיפה.
את ההתמודדות עם חוסר הרגישות לנגישות הודיה פוגשת לא רק ברחוב, אלא גם בנסיעה באוטובוס. "זו סאגה בפני עצמה" – היא אומרת, "בעיקר כי הנהגים לא תמיד פותחים את הרמפה וצריך לפנות לאנשים ולבקש מהם שיעזרו לך".
"אני רק מקווה שהמודעות לנושא הזה תעלה. אנשים צריכים לזכור שמה שנחשב בשבילם כפעולה קטנה, יכול להיות מאוד משמעותי עבור אחרים. מה שבטוח, אני לא מתכוונת לתת לאף אחד למנוע את העצמאות והחופש שלי".