כמה מילים על עצמך:

שמי טל מור, אני היום בן 37, אם כי אני נוהג להחשיב את גילי מהיום בו התחלתי לעבוד ככונן ב'איחוד הצלה', לפני כ 4 שנים, פשוט משום שאז זכיתי גם להציל חיים של אחרים... בנוסף, אני עובד כמנהל המכירות בחברת 'טרנסטכניקה'.

כמה שנים אתה מתגורר באשדוד?

כ10 שנים. תושב טרי יחסית...

מהי אשדוד בעיניך?

בתמצית: עיר שהאוירה בה היא של משפחה, והים הוא במרחק של 5 דקות מהבית. ובשבילי, מי שהים הפך לחלק בלתי נפרד ממני, אין עיר מוצלחת יותר מזו...

מי היא הדמות שהשפיעה עליך בתחום עיסוקך?

אין דמות ספיציפית, אך יש הרבה סיטואציות שאני נמצא בהן, ובסופו של דבר אני חש שהן מגבשות אותי למה שאני.

מהו הייעוד שלך במסגרת עיסוקך?

בהתנדבות שלי ב'איחוד הצלה' יש יעוד ברור: להיות שותף בהצלת חיים.  וב"ה, אני זוכה להגשים את היעוד הזה פעם אחר פעם.

משהו שלא ידעתם עלי?

בעבר שירתתי בחיל הים כלוחם וסגן מפקד ספית דבורה בפלגה 916, אף היא באשדוד, כך שכל  השירות היה על הספינות. אז קיבלתי את האהבה לים, שממנה אני לא מסוגל להשתחרר גם לאחר שהשתחררתי מהשירות. 

לפני פחות משנה החלטתי שאני מתגעגע יותר מידי להפלגות וחלטתי להתחיל ללימוד קורס סקיפרים ולהשיט יכטות כתחביב.  גיליתי שהלימודים מעניינים אותי, וכי החזרה לים רק עושה לי טוב והיא מעלה זכרונות טובים מהשהות בספינות.

כך שכרגע אני כרגע בלימודי קורס סקיפרים, כשמטרתי היא ללמוד להשיט סירות מפרש בים. זהו חיידק שלא עוזב אותי, שכן הוא מחזיר אותי קצת לתקופה  שבה שירתתי כלוחם בספינות חיל הים. עכשיו אני מנסה למקצע את התחביב הזה...

ומי יודע, יש לי תקווה שאולי יום אחד תהיה ל'איחוד הצלה' סירת הצלה באשדוד, וכך אני אהיה הכונן שידע לתפעל ולהשיט אותה...

תחום עיסוק/תחביב שלא אוותר עליו?

להיות שותף למעשים טובים, בכל תחום שהוא. והנה סיפור מעניין:

יום לפני הטקס של קורס החובשים ב'איחוד הצלה', אני נמצא בסיור במפעל בים המלח, במסגרת עבודתי. לפתע, אני מזהה בנקודה שנמצאת  15 מטר ממני, אדם שהתמוטט. ניגשתי אליו, ראיתי מיד שאין לו דופק, והתחלתי החייאה. בקשתי שיביאו לי דפיברילטור  נייד, ובמקביל שיזעיקו  טיפל נמרץ ומסוק.  וכך, תוך כדי עיסויים נתתי לו מספר שוקים חשמליים מהדפיברילטור שהיה במפעל, עד שהגיע למקום נט"ן, שפינה את האיש למסוק ומשם להדסה.

לאחר מספר חודשים נודע לי שהאיש שהצלתי  חי, ואפילו שב לעבוד בתפקידו במפעל בים המלח. כששמעתי זאת, חטפתי צמרמורת. מי כמוני יודע כמה הוא היה קרוב למוות, וכי אילו לא שלח אותי הקב"ה למקום – הוא לא היה שורד גם לא דקות אחדות...