כמה מילים על עצמי:

שמי שרגא פרנק, בן 29, חי באשדוד מאז לידתי ולא הייתי מחליף אותה בכל עיר אחרת. הוריי הם הרב ברוך פראנק שליט"א, דמות מוכרת מאד בעיר, הוא משמש כמשגיח בישיבת וילקומיר,  ואמי מרת מינה פראנק תחי'.

אני מוכר בעיר, ולא רק בה, כנגן  קלרינט, כשניתן לפגוש אותי  בחתונות או הופעות, וכן היו לי כבר כמה הקלטות בהן הוצאתי כמה וכמה שירים אינסטרומנטלים שהצליחו דווקא 'לתפוס' לא רע בכלל...

לנגינת הקלרינט נחשפתי – למי שעוד לא ניחש ששמי 'פרנק' קשור לנגינה בקלרינט – בזכות  בן דודי ששמו הוא  חיליק פראנק, כשהוא מפורסם בזכות שירתו הייחודית בקלרינט.  חיליק השפיע עלי מאד עוד מילדותי, ובזכותו נחשפתי לכלי המיוחד הזה ששינה את חיי.  שמעתי אותו בלי סוף, ועד היום אני מתרגש מחדש בכל פעם שבה אני שומע אותו מנגן.

הייחודיות שבנגינת הקלרינט: מדובר בסגנון ייחודי שנקרא בשם 'מוזיקת כלייזמר', מוזיקה יהודית אוטנטית, כאשר אנו מצליחים לבצע באמצעות הקלרינט  ניגונים מלפני מאות שנים, כפשוטו. אלו ניגונים שנוגנו לפני 200 שנה בחתונות ובכפרים, כאשר את אותם ניגוני מירון הביאו עמם העולים לציונו של רבי שמעון בן יוחאי זי"ע, כאשר חלק מהניגונים הביאו עמם דווקא הדרוזים שאף הם נהגו להגיע בכל שנה בל"ג בעומר לציון. מנהג זה נמשך מזה כ-400 שנה ואני חש גאווה בכך שאני זוכה להמשיך את המסורת העתיקה הזו.

  מהי אשדוד בעיניך?

אשדוד היא בעיני אחת הערים היותר יפות בישראל, יש בה מגוון רחב של אנשים מכל הסוגים והעדות, שכולם מתגוררים יחד בהרמוניה בעיר, דבר שמוסיף חן ויופי לעיר. זאת לצד העובדה שבאשדוד ישנם מוטיבים שאין בכל עיר אחרת: ים ודיונות למשל...

מי היא הדמות שהשפיעה עליך בתחום עיסוקך?

כאמור בין דודי חיליק שהכניס אותי לעולם הנגינה, כאשר מאז נכנסתי לעולם הזה, נסחפתי אחר התווים והיום איני יכול להתנתק מהם. בזכות הנגינה, אני זוכה לחוות ארועים מרגשים שמצליחים לפעמים להביא אותי עד דמעות ממש.

כך, למשל, אני נזכר כעת בסיפור מרגש שהיה עמי. הוזמנתי פעם לנגן במלון לקבוצה כלשהיא שהתארחה שם, והיה שם יהודי מבוגר שהיה בין המשתתפים והוא האזין לשירה. לפתע  התחלתי לנגן ניגון עתיק יומין, והוא התחיל לבכות. בדמעות.

חשבתי שקרה לו משהו, והפסקתי מיד לנגן. אך אז התברר שהניגון הזה ליווה אותו בילדותו והוא נזכר בהוריו ובאחיו, כשהדבר גרם לו להתרגשות רבה. הוא ביקש לנגן את הניגון שוב ושוב וכמובן שאני ניגנתי את הניגון הזה פעם ועוד פעם, כאשר לאחר בכייתו של הקשיש הנגינה נשמעה אחרת לגמרי...

סיפור נוסף שאני זוכר, הוא ניגון שהביא שלום. פעם קראו לי לנגן ביעד מסויים בגרמניה. הגיעו לשם יהודים רבים, ובקיצור הקהל היה מכובד. אך מסתבר ששני בעלי המקום רבו ביניהם, והמריבה שנמשכה שנים לא הגיעה לפתרונה.

בשלב מסויים התחלתי לנגן ניגוני מירון, והסברתי להם מה הם מקורותיהם של הניגונים הללו. הציבור החל לרקוד, ותוך כדי ריקוד אנו רואים את שני בעלי המקום מתקרבים זה אל זה, ומתחלים לרקוד. בסופו של דבר הם יצאו מהאולם מחובקים, כאילו לא היה ביניהם כל עימות. המחזה גרם אז להתרגשות רבה לכל אלו שהיו מעורבים בעניין. אך אני, לעומת זאת, לא הופתעתי בכלל.

מהו הייעוד שלך במסגרת עיסוקך?

להופיע בפני כמה שיותר יהודים, בכל מקום ובכל זמן, וכך להביא לקירוב לבבות.

משהו שלא ידעתם עלי?

במשך כמה חודשים לא יכולתי לדבר ולא להוציא מילה מפי בשל ניתוח שעברתי במיתרי הקול. אך שמתי לב, שדווקא בשל כך שאיני מדבר, אני לומד להקשיב לאנשים.  מצד שני, נחשפתי אז לכמה שטויות ומילים ללא מחשבה שאנשים מסוגלים להוציא מפיהם.

תחום עיסוק/תחביב שלא אוותר עליו?

לימוד תורה כמובן, תפילות ברגש, וכמובן הנגינה בקלרינט שהפכה מבחינתי לטבע שני שלי. והתקווה שלי, שאצליח תמיד להתרגש מחדש – וכך גם לרגש...