"היום אתחיל לחנך כיתה בבית ספר עמל מח"ט אשדוד ואעשה סגירת מעגל. הייתי תלמיד לא טוב, זה שזורק בדיחות, שלא מגיע לבית הספר ומשקיע בספורט ובחברים אחר הצהריים.

כשאמרו לי בכיתה י’ שלא מקבלים אותי לבית הספר התיכון, פתאום לראשונה הרגשתי שהלך עליי, שכל מה שההורים שלי אמרו לי היה נכון. פתאום הפכתי לשונה, לילד שאין לו מסגרת, למנודה.

בכיתה י”א כבר הייתי ללא מסגרת, סוג של ילד רחוב, פליט של מערכת החינוך שלא הצליחה להפיק ממני כלום. בכיתה י”ב, חודש לאחר תחילת שנת הלימודים, התקשר אליי חבר ואמר לי שיש בית ספר בשם “נעמת” בתל אביב שנותן 12 שנות לימוד.

הגעתי לראיון אצל מנהלת בית הספר ביחד עם אמא שלי. המנהלת אמרה לי מיד ובלי להתבלבל: אני יודעת מה שעברת בבתי ספר, אתה לא אשם, אני רואה שאתה ילד חכם. אנחנו נותנים לך כאן הזדמנות חד־פעמית ואחרונה להפיק תעודת בגרות ותעודת 12 שנות לימוד. אתה תצטרך לעבוד קשה בשביל זה. זה ילווה אותך לכל החיים. תיקח את ההזדמנות בשתי הידיים ותקבל מאיתנו את כל התמיכה.

לקח לי זמן לעכל שמתעקשים עליי. בבית הספר קיבלו אותי כמו שאני, נתנו לי הרגשה שמאמינים בי, שמקבלים אותי עם כל המגרעות שלי.

זה עבד. עשיתי שש יחידות בגרות, סיימתי 12 שנות לימוד, ובשנה הזאת צחקתי, נהניתי, קיבלתי תובנות לחיים. הבנתי שתמיד יש הזדמנות שנייה. קיבלתי כישורי חיים שלא לומדים בשום מקום. הבנתי שאני יכול להיות אני ועדיין להצליח.

היום אני רב סרן במילואים, אחרי שירות צבאי ארוך כמ”מ צלפים בגדוד מילואים. רוח בית הספר הלכה איתי לכל מקום. סימנתי לעצמי מטרות קטנות כמו שלמדתי שם והתחלתי לעבוד בחברת החשמל כעובד קבלן במחלקת הביטחון.

לבסוף, הפכתי להיות עובד קבוע בחברת החשמל, וכיום אני הוא זה שמדריך את העובדים החדשים. במהלך השנים הלכתי ללמוד, עשיתי מכינה, תואר ראשון במדעי המדינה ומשאבי אנוש, תעודת הוראה עם התמחות בחינוך מיוחד, קורס דירקטורים, ואני אוטוטו מסיים תואר שני במנהל ומדיניות ציבורית עם התמחות בביטחון לאומי, הגנת העורף וסייבר.

השנה החלטתי לעזוב את הקביעות בחברת החשמל, מקום בטוח לכל הדעות, וללכת ללמד בתיכון עמל מח”ט אשדוד נוער שנשר ממערכת החינוך הרגילה. היה לי מאוד קשה להגיע להחלטה הזו, אבל בסופו של דבר הפור נפל.

הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו בעל משמעות מיוחדת. אני מרגיש שאוכל להביא את הכישורים הניהוליים שצברתי לידי ביטוי במערכת החינוך. אני מתכוון להאמין בתלמידים, לתת להם את התקווה, לנסות להכיל ולהבין אותם ובעיקר לקבל אותם כמו שהם ולא לוותר עליהם. אני רוצה לנסות לתת להם את הכלים להילחם על עצמם, כמו שדרשו ממני.

בגיבוי המנהל החדש שלי בבית הספר, החלטתי לוותר על העתיד הבטוח על מנת לנסות להביא אותם למקום טוב יותר. הפרנסה תגיע בהמשך בעזרת עבודה קשה, וגם יש מי שנלחם על העלאת השכר בדיוק עכשיו למען המורים.

כולם אומרים לי שאני משוגע אבל אמיץ, אבל אני בטוח בצעדים שלי. אני יודע שאוכל לעשות מה שעשו בשבילי".