מי לא חולם להגיע לגיל פרישות ולצאת לגמלאות אחרי עשרות שנים של עשייה מרובה, טיפוח קריירה וגידול הילדים – אז גם ניתנת סוף כל סוף האפשרות לפנות זמן ולהשקיע יותר בעצמנו - אחרי שנים של עשייה למען אחרים.

כך גם במקרה של רינה גל (57) מאשדוד, שאחרי קריירה בת 35 שנה במערכת החינוך בעיר, חיבקה את אותו רגע פרישה בשתי ידיה והעניקה לעצמה את משאלת ליבה הכנה להקדיש את זמנה לטיפוח התחביב האהוב עליה ביותר: צילום.

גל, שחינכה דורות שלמים באשדוד, החלה את הקריירה שלה כמורה בבית הספר המגנים ולאחר מכן כמחנכת וסגנית מנהלת בבית הספר הדר. משם הדרך לניהול הייתה קצרה והיא החלה לנהל את בית ספר ארזים ולאחריו ניהלה בית ספר קשת כשבין לבין לקחה הפסקה מהניהול ושימשה כמפקחת.

בתחילת השבוע היא התבשרה כי צילום שלה זכה במקום הראשון בתחרות "אשדוד מהזווית שלי" של אתר אשדוד נט, מבין יותר מ-70 מתמודדים. בצילום, רקדנית בלט מבצעת תנועת ריקוד בפסאז' המיתולוגי במרכז רובע א' הוותיק, על רקע עץ הפיקוס העתיק, המטריות האדומות ומנקה הרחובות.

את הצילום היא צילמה במסגרת הפרויקט השנתי של מועדון הצילום אשדוד שמובילה החברה העירונית לתרבות בבית אריה קלנג בהנחייתו של אלי אטיאס, כשהנושא הנבחר היה "נוף ילדותי".

"בילדותי גדלתי ברובע א' ורקדתי בלט אצל המורה קרינה" – היא מספרת על הבחירה שלה בצילום, "אז החלטתי לפנות לאחיינית שלי עדי אסולין, שהיא רקדנית מקצועית, השגתי לה תלבושות מטלי ז'נו וצילמתי אותה בעיקר במקומות שמייצגים את אשדוד הישנה".  

"כך יצא שאותה רקדנית בתמונות היא למעשה אני על רקע נוף ילדותי" – היא מוסיפה. "בכל תמונה השתדלתי לבטא את הקונטרסט בין מה שקורה היום במקומות האלו למה שקרה שם בילדותי. העץ העתיק בפסאז', רחבת קפה עדן המיתולוגי שכל אשדודי ותיק זוכר ומכיר, ורצה הגורל והמטריות האדומות שתלויות שם תואמות לצבע של השמלה. זה היה רגע מושלם".

מרתק.
האמנת שהתמונה הזו תזכה אותך במקום הראשון?
"האמת שלא. ראיתי צילומים של אחרים וידעתי שמבין המשתתפים נמנים גם כמה קליברים גדולים שאני קטונתי לידם. לא האמנתי שאזכה במקום הראשון. הסתובבתי באותו היום כמו תרנגולת וקיבלתי פרגון גדול מאוד מכל החברים והמשפחה".

איך התבשרת על הזכייה?
"וואו. זה היה מצחיק. אני פנסיונרית, אז אני מרשה לעצמי לישון עד מאוחר, ובשעה 08:05 אחותי שהתמודדה גם היא בתחרות, מתקשרת אליי ואומרת: "זכית! זכית!", ואני שרק התעוררתי, לא הבנתי מה היא רוצה ממני. שאלתי אותה במה זכיתי, היא ענתה שהתמונה שלי זכתה במקום הראשון".

מהחינוך פרשת אחת ולתמיד?
"יכול להיות שבהמשך אשכול זאת. לא שלא קיבלתי הצעות עבודה בתחום, אבל כרגע התחברתי כל כך לתחום הצילום ואני רוצה לפתח את זה".

אז מה הפרויקט הבא?
"נכון לעכשיו התחלתי לצלם את הגרפיטי המדהים שיש לנו באשדוד, ובמועדון הצילום אגב הנושא החדש הוא "מקום", ואני בחרתי בשפך נחל לכיש. במשך שנה שלמה אני מצלמת את המקום מאותן הזוויות והכל כל כך משתנה...יהיה מדהים להציג את זה בסדרת צילומים".

מתי גילית את הצילום?
"אני מצלמת הרבה שנים, אבל אף פעם לא הייתה לי את האפשרות שיש לי היום. כמנהלת למשל הייתי מאוד עסוקה, כך שהייתי יוצאת לצלם רק בסופי שבוע וכד'. היום אני מתעוררת בבוקר ויכולה לצלם אפילו את הזריחה. אני הרבה יותר עם המצלמה, היא כבר לא בתוך הארון".

חשבת לפתוח תערוכת צילומים משלך?
"הרבה שאלו אותי מדוע אני לא עושה זאת, ובכל זאת, אני מרגישה שאני עדיין לא יודעת מספיק. גם בניהול הייתי כזאת, סוג של פרפקציוניסטיות שאומרת שאם זה לא מושלם - אני לא שם. וזה גם מסר מאבא שלי שתמיד אמר לי – לא משנה במה תבחרי לעסוק, תהיי בו הכי טובה, גם אם תהיי מטאטאת רחובות – תגרמי לעצמך להפוך לאמנית בתחום. המוטו הזה מלווה אותי כל החיים".

מה השאיפה הבאה שלך?
"עכשיו אני רוצה להתפנות כל כולי לתחום הצילום ולשלב אותו עם הדרכה כך שגם אחרים ייהנו מהידע הזה. בסופו של יום, ההוראה והלימוד הם חלק בלתי נפרד ממני".

גל הסכימה לשתף אותנו בצילומיה מפרויקט הסיום של מועדון הצילום אשדוד בשפך נחל לכיש. צפו בגלריה המרהיבה והמיוחדת >>