התקדמות משמעותית במגעים בין עובדי הנמלים למדינה על רקע בניית הנמלים הפרטיים שייפתחו בעשור הבא.

לראשונה הסכימה המדינה להעניק לעובדי נמל אשדוד ונמל חיפה חסינות מפיטורי צמצום מיום תחילת התחרות עם הנמלים החדשים ועד 2030. בתמורה תקבל המדינה שקט תעשייתי והסכמה לביצוע צעדי התייעלות.

זאת, תוך הבטחת החסינות לכלל העובדים שנקלטו בנמלים עד אתמול, לרבות עובדי דור ב' ודור ג'.

לעובדי הנמלים לתקופה ארוכה וממושכת, זאת בכפוף לביצוע צעדי התייעלות והבטחת שקט תעשייתי. 

במקביל הסכימו הצדדים לקדם תוכנית פרישה מרצון של עובדים והנפקת אג"ח סחיר, שמשמעותה דיווח של החברות לבורסה והגברת השקיפות. 

במילים אחרות, משרדי האוצר והתחבורה מוכנים להתחשב בכלל עובדי הנמלים כעובדים שווים מן המניין שיש לתת להם הגנה מפני מציאות של פתיחת נמל חדש באשדוד או בחיפה.

מציאות זו כבר קיימת בפועל, כיוון שבימים אלו נבנים שני נמלים פרטיים שיפתחו בעשור הבא, הדרומי יופעל על ידי TIL ההולנדית והצפוני יופעל על ידי SIPG הסינית, וזאת לתקופה של 25 שנה. 

בחודש שעבר המדינה כבר הסכימה לתת חסינות ל-10 שנים לעובדי דור ב' שהגיע לעבוד עד 2013. אולם הפעם המדינה הרחיבה משמעותית את היריעה והיא נותנת חסינות גם למי שכאמור החל לעבוד ב-2017, וזאת לעשר שנים מיום פתיחת הנמלים החדשים, כלומר עד שנת 2030. 

עלות השארת העובדים עלולה לעלות מיליארדי שקלים לנמלים, כאשר בשלב זה לא ברור מי יממן את הוצאה.

הנמלים עצמם סיימו את 2016 בצורה חיובית עם רווח נקי של 103 מיליון שקל בחיפה, וכ-200 מיליון שקל באשדוד. 

הדיון הסתכם בהבנה ש"הצדדים יפעלו להגעה להסכמה בתוך שלושה חודשים או פרק זמן אחר שיקבע". נציגי הנמלים התעקשו לאשר את ההסכמים מול הדירקטוריונים. 

המשמעות היא כי חברות הנמלים הממשלתיות, שכבר כיום קורסות תחת נטל הוצאות השכר הגבוהות, שנוגסות 52%-57%מהכנסותיהן – לא יוכלו להפריש עובדים מיותרים עם פתיחת התחרות מול הנמלים החדשים, ויחוייבו להמשיך ולהעסיק את כוח האדם המנופח גם אם לא יוכלו להרשות זאת מבחינה פיננסית.