תחת מעטה אבטחה כבד, מתוך כלוב זכוכית משוריין, החל אמש להעיד עד המדינה במשך שעות רבות נגד הבוס הגדול.

עד המדינה בן ה43 עסק במקביל למעשי רצח, גם בעסקים אישיים ובסחר בצעצועי ילדים.

הוא היה בשר מבשרו של ארגון הפשע בראשות אברג'יל ומנהל ובכיר בארגון. הוא זה שהכווין את פעילותו המבצעית של הארגון "בתחום האלימות" ואף העביר הנחיות מאברג'יל כלפי מטה.

עכשיו, בית המשפט המחוזי בתל אביב,  הוא פותח ומספר על שנים של עבודה בארגון הפשע של אברג'יל, על הקשר עמו ועל מעשי אלימות ורצח שביצעו הוא וחבריו במסגרת מלחמות העולם התחתון:  "יצחק רצה לראות את עצמו בעיתון, הוא מבסוט מהתמונות, הוא קורא טוקבקים, לא אכפת לו מי נרצח". 

"אנחנו במלחמה עם כל העולם כי יצחק רצה. מי שיצחק אמר שיש לנו איתו סכסוך איתו אנחנו מסוכסכים. אף אחד מהקבוצה לא היה מסוכסך החליט עם מי אנחנו מסוכסכים". 

עוד סיפר על הבוס - "יצחק יכול להפוך אינסטלטור לרוצח ורוצח לאינסטלטור".

לרצוח את רוזנשטיין:

"יצחק דיבר על שכשזאביק ילך יוכלו לקחת לו את הקזינואים. רק כשנעצרו אנשים בדרך לרצוח את זאביק, ואלו היו אנשים שהכרתי, הבנתי. יצחק הלך לישון עם זאביק וקם איתו בבוקר. הוא כל הזמן אמר שצריך לרצוח אותו".

בנובמבר 2003 הגיע העד לפגישה עם יצחק אברג'ל וחברים נוספים בארגון הפשע בבריסל שם שהה הבוס. "יצחק התקשר ושאל אם אני בא. נסעתי לשם עם אבי רוחן (נאשם נוסף) ואדם נוסף. יצחק דיבר מהבוקר ועד הערב על מלחמה. אבי רוחן אומר לי 'מה קורה? איך השמן (כינוי לרוזנשטיין) כל הזמן מתפקשש?', ואמרתי לו 'הפעם הוא מתפרק'. ואז יצחק אמר שצריך לארגן כסף למלחמה, והאיש האחר סיפר שהוא ידאג לכסף. אמרתי הפעם אני הולך ומז... אותו. מבחינתי זו הייתה שיחה שבה הוחלט על סיום הדבר הזה.

כשחזרתי לארץ התחלנו לעבוד על זה בצורה ממשית ואינטנסיבית, ומחליטים שעושים את זה בצ'יינג' ברחוב יהודה הלוי שלשם הגיע זאביק כמה פעמים בשבוע.

התנהלנו עם טלפונים מבצעיים, טוקמנים ובאמצעות משאית התקרבנו לצ'יינג' ומתחת לשמשייה הייתה קופסה ושם שמנו את התיק עם המטען. היה מישהו אחראי לתצפת וברגע שזאביק נכנס לצ'יינג' הוא היה צריך להתקשר ואז שוב פעם להתקשר כשהוא יוצא. בטלפון השני היינו צריכים ללחוץ על השלט שהפעיל את המטען. ישבנו שם מעשר בבוקר עד שלוש בצהריים, אבל לא בסוף שבוע, יצחק לא מרשה לעבוד בשבת".

בסופו של דבר רוזנשטיין ניצל ממטען החבלה שכוון נגדו, אולם שלושה אזרחים - נפתלי מגד, רחמים צרויה ומשה מזרחי - נרצחו במה שהוגדר פיגוע פלילי.

העד הוסיף בעדותו כי באחד הימים היה צריך לעזוב את המקום לטובת פגישה בראשון לציון, וחבריו החליפו אותו. "בדרך שמענו ברדיו שהיה פיצוץ ביהודה הלוי ושיש הרוגים אבל שזאביק לא מת. זה לא שיבש את התוכניות והמשכתי הלאה בפגישות. כשאתה נמצא ליד יצחק אתה מבין שזה כולה בן אדם. היום אני מצטער מאוד על מה שקרה".

חיסולים לא בשביל כסף:

על פי העדות, חיסולים  היו מתבצעים "בשביל הארגון ובשביל יצחק", ולא בעבור תשלום: "היינו מתפרנסים מהימורים, הלוואות וקזינואים". לפי עד המדינה, שורשי הסכסוכים החלו  ב-2002 בעת שיעקב אברג'יל, אחיו של יצחק, חוסל.

"הוא רצה לפתוח קזינו באשדוד ובאותו זמן שפתח הייתה תקרית. באו ערבים ממשפחת ג'ארושי ורצו לקחת לו אחוזים ולהיכנס בכוח לעסק ובלי לשלם כלום. באותו מעמד היה ריב בין יעקב ועוד חבר שלו לבין הערבים, כשבמהלך הריב אחד הערבים שהיה קשור למשפחת ג'ארושי נדקר ונרצח.

"יצחק היה איתם בכמה פגישות, כדי להזכיר שאחיו הוא לא זה שרצח והפיל הכול על הבחור השני שהיה ליד יעקב. הפגישות נגמרו בזה שליעקב אין חלק ברצח והם עשו סולחה עם הג'ארושים. אבל הוא נרצח, ויצחק אמר לי בשבעה שהוא חושב שמי שרצח את אחיו זה פליקס אבוטבול (שנרצח בפראג ב-2002. א"ז).

הרצח של פליקס אבוטבול:

עד המדינה ממשיך ומספר: "יומיים אחרי הרצח של אבוטבול, הגעתי ליצחק הביתה וישב שם חבר שלו. אמרתי לחבר שלו 'רצחו את פליקס, אה?', והוא אמר לי 'אני מפחד שאין לי טביעת אצבע על האופניים'. הייתי המום שהחבר שיתף אותי בכלל ברצח הזה. יצחק עשה לי תנועה עם האקדח ואמר לי 'ראית את האופניים?' עם אופניים מפרקים היום'".