הם היו נרגשים כמו בתולה ביום חופתה, הם הגיעו לאצטדיון הי"א באשדוד כמו ילד שעולה לכיתה א' והאווירה במשחק הייתה צבעונית וקסומה.

אז למי היה יותר גדול?

כמותית, הגיעו יותר אוהדי הפועל מאשר אוהדי עירוני, משהו כמו 1300 מול 1000 (כ200 נראו מהאו"ם) אולם אוהדי עירוני היו הרבה יותר ססגוניים. הם מגובשים ומאורגנים כמו צבא. הם הלחינו שירים חדשים והיו מתואמים.

אוהדי הפועל נפגשו במגרש לראשונה כבמפגש נוסטלגי. אין להם שירי עידוד רק לב שפועם ברגש מזיכרונות של 15 , 20 שנה אחורה ויותר.

אוהדי עירוני היו שנים רבות כלואים בתוך מ.ס אשדוד, כקבוצת אוהדים נפרדת. חלקם הפכו לאויבים, הרוב הדומם עוד אוהד באופן פסיבי את קבוצת מ.ס וממתין לשינוי.

על המגרש לא ראינו ת הגלקטיקוס, זה לא היה ברצלונה נגד ריאל אבל גם לא ציפינו ליותר ממה שראינו... 22 שחקנים שהתרגשו, נטרפו מהאווירה מסביב ונתנו את מה שיש להם עד כלות הנשימה והנשימה הסתיימה באמצע המחצית השנייה.

ראינו צעירים שנקלטו ממגרשי הקט רגל והדרבי בו הם שחקו היה כמו הגשמת חלום, מול קהל אמיתי ששר, מריע ונותן הרגשה של הדבר האמיתי. 

לצידם שיחקו כאלו שכבר תלו את הנעלים ועשו קאם בק בקבוצות החדשות שקמו ויש שהם מבוקשים בכל קבוצה בליגה ב' ו ג' ובחרו לבוא לכבוד חזון תחיית המתים באשדוד.

חלק מהם היו מוכנים לשלם כדי לשחק ובודדים מרוויחים גם דמי כיס של 1000 – 3000 שקלים בחודש.

מבחינת הרמה, נראה שהקבוצות שוות ברמתן פחות או יותר והמשחק בינהם הסתיים בתוצאה 2:0 לעירוני אשדוד הצוהלת.

אוהדי הפועל שחזרו הביתה חפוי ראש יכולים להתנחם בעובדה שהעונה יהיו עוד 2 משחקי דרבי ביניהם והתחרות על המקום ראשון בליגה תמשך ביניהם ככל הנראה לאורך כל העונה.

יהיה מעניין, היו כבר דמעות ראשונות של עצב ושמחה ויהיו עוד כאלו במהלך העונה.

אם אנו רוצים גם לראות ניצוצות של כדורגל גדול, נוכל לקבל אותו ממיכאל אוחנה ואור אימברום השחקנים המחוננים של מ.ס אשדוד שנמצאת בפסגת הליגה הלאומית בדרכה חזרה לליגת העל.

אין ספק שהעונה הכדורגל הפך ליותר מגוון בעיר.