נתוני הגירה הם מדד חשוב לכל יישוב - 
עיר שמתרוקנת מאותתת שמשהו לא עובד במשוואת העלות-תועלת העירונית.

לעומת עיר עם הגירה שלילית, ערים הקולטות משפחות חדשות מצביעות  על יכולתן להיות אטרקטיביות בעיני הציבור הרחב במדינת ישראל ולעולים אליה.

על פי נתונים שפורסמו לאחרונה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד הבינוי, מבין כל הערים הגדולות ואפילו הבינוניות במדינת ישראל, אשדוד היא העיר שהכי הרבה בורחים ממנה תושבים והיא במקום הרביעי בהגירה השלילית מכל הישובים בישראל (אחרי כרמיאל, נצרת עלית ובני ברק)

נתון מדאיג הוא שאשדוד רשמה מאזן הגירה שלילי בכל אחת מהשנים 2009 -2014!!!

משנות ה90 עד אמצע שנות ה2000 אשדוד דווקא הייתה העיר עם מאזן ההגירה החיובי ביותר מבין ערי ישראל, והנה הגלגל התהפך!

הכאב מעובדות אלו גדול מתעצם, שכן דווקא תושבי אשדוד ובניה ידועים כתושבים פטריוטים יותר מאשר ערים אחרות.

המושג "אשדודי" ואחוות אשדודים הם מושגים שלא תמצאו אצל תושבי ערים אחרות כגון ראשון לציון, חולון, כפר סבא ואחרות, אך למרות זאת נאלצים בניה של העיר אשדוד להגר ממנה יותר מאשר הערים האחרות בישראל והסיבות העיקריות לכך הן מחירי הדיור/שכירות אל מול חוסר האפשריות למציאת תעסוקה הולמת.

מכאן שבניה של אשדוד מרגישים שהעיר אשדוד היא זאת שנוטשת אותם.

נא להתעורר!

נתון זה צריך להדיר שנה מעיניהם של פרנסי העיר. הרי לא מדובר בשנה אחת אלא בתופעה של ממש, בנטישה שהחלה בשנת 2009 וממשיכה כמגמה כואבת עד לרגע כתיבת שורות אלו.

הגיע הזמן שבעיריית אשדוד יערכו בדק בית ותוכנית מידית שמטרתה להשאיר את הבנים שנולדו וגדלו באשדוד, בעיר שהם אוהבים, קרוב למשפחותיהם.

הם לא עוזבים מרצון אלא מחוסר ברירה, מחוסר אפשריות שהעיר מציעה להם – להתפרנס, להתפתח, ולהקים בה משפחה.

לילדי העיר ישנן זכויות מוסריות לבקש זאת ועל נבחרי הציבור קיימת חובת השליחות הציבורית לעשות ככל יכולתם לדאוג לבניה.