חנוך גמליאלי מאשדוד, נהג אמבולנס וחובש בכיר במד"א זוכה אתמול (א') בבית המשפט המחוזי מעבירות של מעשים מגונים בנסיבות אינוס לאחר שכבר  נגזרו 30 חודשי מאסר.

בית המשפט המחוזי זיכה את גמליאלי לאחר שקבע כי בעדותה של המתלוננות היו סתירות.

על פי כתב האישום המקורי, בדצמבר 2012 חזרו המתלוננת וחברתה מבילוי. לאחר הגעתן לדירה מצאה בת הזוג את המתלוננת מחוסרת הכרה והזעיקה אמבולנס.

כעבור כמה דקות הגיע לדירה צוות מד"א, שבו היה גמליאלי ונהג אמבולנס נוסף שהחליט לפנות את המתלוננת לבית החולים.

בת הזוג התיישבה במושב ליד נהג האמבולנס, בעוד שהמתלוננת וגמליאלי שהו בחלקו האחורי של האמבולנס.

על פי התלונה, במהלך הנסיעה, הרים גמליאלי את חולצתה של המתלוננת בזמן שהייתה מחוסרת הכרה, חשף את שדיה ונגע בהם באמצעות ידיו. כעבור כמה רגעים חזר וחשף את שדיה ונגע בהם שוב.

על פי כתב האישום אף הכניס גמליאלי את ידו מתחת למכנסיה של המתלוננת ומישש את בטנה התחתונה במשך כמה שניות.

כאשר הגיע האמבולנס לבית החולים, הוכנסה המתלוננת לחדר הוא נותר לבדו עם המתלוננת, הוא  הכניס את האלונקה ועליה המתלוננת לתא במיון, סגר את הווילונות והעבירה למיטה.

בזמן שהמתלוננת שכבה  על המיטה מבלי יכולת להגיב,  גמליאלי הרים את חולצתה וחזייתה, חשף את שדיה ואז מישש ועיסה אותם באמצעות ידו.

בנוסף לכך - הוא הכניס את ידו מתחת לתחתוניה ועיסה את איבר מינה.

הוא  פתח את רוכסן מכנסיו ושפשף את איבר מינו באמצעות ידה של המתלוננת.

על פי הטענות, המתלוננת נמלטה מהמקום בעקבות המקרה מבלי לקבל טיפול רפואי.

גמליאלי הכחיש את כל הטענות בדבר מגע מיני וטען כי מניע כספי עומד מאחור תביעת השווא של המתלוננת.

בבית המשפט השלום קבעה השופטת איטה נחמן :
"עדותה של המתלוננת הייתה עקבית, קוהרנטית, צלולה ומדויקת. אין מדובר בעדות מוגזמת והדבר אינו מתיישב כלל עם טענות הנאשם שגרס לכך שהיא מעלילה עליו. אילו הייתה מעלילה עליו, כטענתו, גרסתה הייתה מוגזמת יותר והיא לא הייתה מעמידה דברים על דיוקם, אלא בוחרת בדברים שיכול ויסבכו אותו יותר.

צפיתי בעימות בין המתלוננת לנאשם וראיתי כיצד לאורך כל העימות הנאשם לא הסתכל על המתלוננת ומבטו היה מושפל. זאת חרף דרישתה של המתלוננת כי יסתכל לה בעיניים, עמדתה הנחרצת וטענותיה החמורות נגדו.

המתלוננת כן הסתכלה על הנאשם והיו רגעים שבהם הייתה נסערת רגשית ובכתה עת תיארה את מעשיו.

היא שללה כי מניע כספי עומד מאחורי תלונתה. אל מול כל אלו, הנאשם לא היה נינוח ונמנע מליצור איתה כל קשר עין. אם כוונתה של המתלוננת הייתה להוציא מהנאשם כספים, היא לא הייתה בוחרת להתלונן נגדו, אלא אולי הייתה בוחרת בדרך אחרת כגון סחיטתו".

בערעור לבית המשפט המחוזי השופטים התרשמו אחרת:

 "גם אנחנו איננו מטילים דופי באמינותה של המתלוננת. ניתוח עדותה על רקע העדויות הנוספות מביא אותנו למסקנה כי קיים ספק אם תיאור זה אכן משקף נכונה את המציאות, ולמצער - האם תיאור זה אינו מערב מציאות ודמיון גם יחד".

השופטים ציינו את הסתירות בעדותה של המתלוננת - העובדה כי חברתה לא ראתה דבר מהדברים שתוארו וכי עדותה סתרה את טענת המתלוננת כי בוצעה בה החייאה.

סתירה נוספת לכאורה שהעלה פרקליטו של גמליאלי, עו"ד אלון קריטי, והתקבלה על ידי השופטים, מקורה בכך שהמתלוננת טענה שהייתה עם עיניים עצומות כאשר גמליאלי שפשף את איבר מינו עם גב ידה. אם כן, תהה עו"ד קריטי, כיצד יכלה המתלוננת לדעת שמדובר באיבר מינו?

השופטים קבעו כי "תמיהה זו במקומה ולטענתם דבר זה מהווה נדבך נוסף בביסוס הספק שנוצר בלבנו".

בית המשפט המחוזי הפך הכרעת דין וזיכה את המערער .

 עו"ד של גמליאלי, קריטי, אמר:
 "מקריאת פסק הדין של ערכאת הערעור מצטיירת תמונה של אישה שערבבה בין מציאות להזיה. אנו שמחים על פסק הדין וכולי תקווה כי המערער שפוטר מעבודתו במד"א לאור הכרעת הדין המרשיעה בשלום, יוחזר לעבודתו לאלתר. כמו כן, המערער שוקל צעדיו בכל הנוגע לתביעת פיצויים".