לכתבה -

מדוע הפרופסור המטומטם מגדיר את אשדוד כעיר המכוערת בישראל כנסו כאן  

לכתבה - "הפרופסור המטומטם" - עונה בחוכמה - לחץ כאן

אני מעריך מאוד את העובדה שהגבת באופן אצילי לכעס שהופנה כלפיך:

אופייה של אשדוד הוא אומנם פריפריאלי אבל מדובר בעיר גדולה, החמישית בגודלה בישראל. היא כבר מזמן מזמן לא פריפריה, אלא אבן שואבת בעצמה לערים וישובים מסביבתה (קניות בילוי ועבודה).

תושבי אשדוד הנם פטריוטים מטבעם, הם יודעים ואף מרבים לתת ביקורת על עירם, אך לעולם יעשו זאת בתוך הבית, מי שיעז מבחוץ לבקר את עירם אשדוד... הם יתנפלו עליו כלביאה המגנה על גוריה.

על פי תפיסת עולמך, פרופסור שוקן,  עדיף שתושבי עיר... לא יכירו האחד את השני... אבל הדבר נוגד לחלוטין את אופייה החם של העיר בה האנשים נופלים איש על זרועות רעהו הגם שנפגשו אך יום קודם לכן ברחוב ו/או בבתי קפה.... זה מה שנותן להם להרגיש את התחושה של בית, של משפחה.

כפי שבבית לא תרצה להרגיש זר ומנוכר כך האשדודים רוצים להרגיש בעירם - בבית. 

בפגישות מחוץ לעיר, בצבא ובשעת צרה ישנו מושג של "אחוות אשדודים".

מצד אחד אנחנו עיר גדולה ומצד שני מתנהגים כמו שכונה וזה קסמה של העיר שבניה אוהבים אותה באופן שמגדיר אותם לעד כאשדודים גם כשהם חיים בגולה (לא תראה זאת אצל תושב פ"ת, ראשון, חולון וכו').

נכון שנוצרת לכאורה מגבלה של מאגר של קשרים פוטנציאליים מגוונים, אך כנגד נוצר בטחון חברתי המושתת על חברויות אמת רבות שנים, תחושה של מרחב הגנה במקום מוכר ובטוח. יוצא איפה שיש ליצור איזונים בין השתיים.

זה נכון (כפי שאתה טוען) שצעירים רבים מאשדוד נוהרים לתל אביב אך זאת בעיקר כדי למצוא עבודה ההולמת את כישוריהם ואפשרויות הקידום האישי, דבר שהם יתקשו לעשות במגבלות אפשרויות העבודה בעיר... ונכון שפרנסי העיר והמדינה צריכים וחייבים לדעת הכיצד להפוך את העיר לכזו שניתן להתפתח בה וממנה ואף לפרוץ דרכה את גבולות המחשבה.

אם העיר הייתה יודעת ליישם בה עוצמת כלכליות בתחום תעשיית ההייטק, הביוטכנולוגיה והתיירות, היא הייתה עיר חלומות.

אני מזמין אותך לביקור באשדוד למפגש סיעור מוחות, שבירת סטראוטיפים, שיחה על תכנון המשלב חום אנושי ותחושה של חופש עם אפשריות לפיתח הכלכלה המקומית.

גם אם בסוף המפגש לא נהפוך לניס (כפי שאתה מבקש)... לפחות נרגיש נייס...