בחודש ינואר 2012 הגישה חברת עץ הדעת נגרות בע"מ לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בקשה לאשר תביעה כייצוגית נגד עיריית אשדוד, על סך של 41.9 מיליון ₪. התביעה התייחסה לשנות הכספים 2010-2011, כאשר משמעותה ביחס לכל שנת כספים מ-2012 ואילך,  הסתכמה בכ-21 מיליון ₪.

במסגרת התביעה נטען כי בשנת 1996 עיריית אשדוד שינתה כביכול, את שיטת החישוב של ה"קרקע התפוסה", שנקבעה בצווי הארנונה שלה עד לאותה השנה, וכי שינוי זה מנוגד כביכול ל"חוקי ההקפאה" שאסרו על העלאה ריאלית של שיעורי הארנונה, ללא אישור של שרי האוצר והפנים. המדובר על הוראה בצו הארנונה שקבעה פטור מארנונה לקרקע התפוסה במגזר העסקי, בשיעור השווה ל-150% משטח המבנה הבנוי על אותה הקרקע, עד ל- 1,000 מ"ר, ופטור נוסף השווה ל-50% משטח המבנה שמעל 1,000 מ"ר. באופן זה, מי שהחזיק, למשל, במבנה לתעשייה או מלאכה ששטחו הבנוי הוא 1,000 מ"ר, ומסביבו קרקע תפוסה בשטח של 1,500 מ"ר, לא שילם כלל ארנונה בגין הקרקע התפוסה, שכן הוא היה זכאי לפטור בשיעור של 150% מהשטח הבנוי שעד 1,000 מ"ר.

עץ הדעת ביקשה מבית המשפט לאשר את התביעה כייצוגית, ולכלול בקבוצה את כל הנישומים שהחזיקו בעיר אשדוד שטחים המוגדרים כ"קרקע תפוסה" ושילמו עבורה ארנונה, לפי שיטת החישוב החדשה.

השופט ברוך אזולאי מבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, קיבל את טענתה של עיריית אשדוד, ולפיה המדובר בביטול פטור מארנונה שנעשה כמתחייב מחוק הסדרים במשק המדינה מ-1992, אשר אסר על מתן פטורים והנחות. בית המשפט קבע כי עיריית אשדוד ביצעה את ביטול הפטור תוך תיאום עם שרי הפנים והאוצר, אשר נתנו אישור חריג למהלך כמתחייב לפי החוק. בנוסף, נקבע כי אין זה סביר לתקוף בשנת 2012 שינוי שבוצע 16 שנים קודם לכן, בשנת 1996.

עץ הדעת הגישה ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כאשר לפני מספר ימים מחק בית המשפט העליון את הערעור, לאחר שעץ הדעת הבינה כי הוא נעדר כל סיכוי.