טראסטיר, שהוקמה רק לפני שבע שנים, הודיעה לפני כשבועיים על מכירתה לענקית המחשוב האמריקאית IBM תמורת כ-700 מיליון דולר במזומן ("IBM אסרה עליי להגיד את השווי המדויק"), ובכך הפכה לאקזיט הישראלי הגדול ביותר של השנה האחרונה, מיד אחרי מכירת ווייז לגוגל תמורת 1.1 מיליארד דולר.

טראסטיר, פיתחה פתרון להגנה מפני הונאות פיננסיות ברשת האינטרנט.

"IBM, באופן די נדיר, הקימה חטיבה של אבטחת מידע, וזה אומר שהיא סימנה את השוק הזה כאטרקטיבי מספיק. היא מיפתה את שוק אבטחת המידע וזיהתה את טראסטיר,  שבכלל לא הייתה על המדף.

כחלק מהעבודה השוטפת, היה לנו שיתוף פעולה עם IBM, זה יצר היכרות מעמיקה יותר בין הצדדים, עד ש-IBM הניחה את ההצעה שלה על השולחן". מספר בודאי ומוסיף:

"לי היו שתי אפשרויות. הראשונה, להמשיך להחזיק את טראסטיר פרטית, והשנייה - למכור את העסק, אף שאני לא מגדיר את זה ככה. מבחינתי, זה לא למכור אלא להגדיל את העסק תחת בית אחר.

 IBM  בחרה בנו במטרה לבנות כאן מרכז של אבטחת מידע, ולא רק לקחת את הטכנולוגיה שלנו ולמכור אותה כחלק מסל הפתרונות שלה. מול זה, הנפקת טראסטיר לא הייתה רלוונטית בעיניי.

הנפקה פירושה גיוס הון לתוך החברה, וטראסטיר לא הייתה זקוקה לו. זו חברה רווחית. במסגרת מכירה לענק כמו IBM, לא רק שבעלי המניות והעובדים נפגשים עם מזומן - כמו בהנפקה - לטראסטיר יש סיכוי טוב יותר להפוך לגדולה הרבה יותר".

בודאי מתפתל לא מעט כשהוא מנסה להסביר את המניע למכירת החברה, אך בין השורות ניתן לאתר את תמצית ההסבר שנתן בעבר: "הגענו לצומת דרכים, האפשרות הראשונה הייתה להמשיך ולנהל את טראסטיר כפרטית, אבל זה די נדיר. נדיר שחברה בסדר גודל כזה, שלא זקוקה להנפקה, נותרת פרטית. האפשרות השנייה הייתה להימכר".

לדבריו, אופציית המכירה שנבחרה מיטיבה לא רק עם בעלי המניות בחברה אלא עם עובדיה ועם ההיי-טק הישראלי בכללותו. "הגענו למסקנה שהמכירה ל-IBM נותנת תמורה כמעט זהה, אם לא זהה, לבעלי המניות, עובדי טראסטיר וההיי-טק הישראלי. המכירה מאפשרת לעובדים להמיר אופציות למניות ולקבל תמורתן מזומן, ו-IBM, כפי שציינו, התחייבה להקים כאן מרכז של אבטחת מידע שיתבסס על הפעילות של טראסטיר, לפחות בהתחלה".

טראסטיר מעסיקה כ-350 איש ברחבי העולם, כ-250 מהם בארץ, ולדברי בודאי "המספר משתנה כלפי מעלה מדי שעה".

בודאי, בן 41 נולד וגדל באשדוד. בן יחיד לאימא יוצאת ליטא ואבא יוצא פרס.

כשהיה בן 14 קיבל החלטה והלך ללמוד בתיכון להנדסאים ברמת אביב. "אף פעם לא הייתי התלמיד הכי טוב בכיתה", הוא מעיד על עצמו, "ובתיכון בתל אביב בוודאות לא הייתי". קשה לו לענות על שאלות אישיות. "אני לא מבין את מי זה יכול לעניין", הוא אומר ומתפתל בכיסא ובמילים, אך משתף פעולה.

- איך עולה בדעתו של נער צעיר לעזוב סביבה מוכרת ומגינה ולעשות כל בוקר את הדרך מאשדוד לתל אביב?

"כנראה תמיד רציתי לאתגר את עצמי, לעשות דברים קצת יותר קשים, ואז עוד קצת יותר קשים.

הייתי עתודאי, היה לי הרבה יותר קל ללכת ללמוד באוניברסיטת תל אביב, אבל בזמנו אמרתי לעצמי: רק בטכניון, וזה בקטע של לאתגר את עצמי. למדתי הנדסת מחשבים ואז התגייסתי".

יש לי אופי יזמי. ההיכרות וההתעניינות שלי באבטחת מידע נולדה בצבא ואני מאמין שאם לא הייתי מתגלגל לעולם אבטחת המידע הייתי מתגלגל למשהו אחר, ודאי בתחום היזמות. היה לי נוח, וגם כך יצא, שיכולתי להמשיך עם הכלים הבסיסיים שקיבלתי בצבא, בהבנה שלי את תחום אבטחת המידע, ולרוץ עם זה קדימה, אבל באותה מידה יכולתי לעסוק ולרוץ בתחומים שונים אחרים, אבל תמיד ביזמות".

בגיל 22 התגייס בודאי ליחידת "מצו"ב" (מרכז הצופן והביטחון) או בשמו האחר "המרכז הלאומי להגנת המידע", שהוא חלק מאגף התקשוב של צה"ל (לשעבר חיל הקשר). התפקיד שלו היה להכניס טכנולוגיות אזרחיות לתוך צה"ל. "הצבא למעשה היה לקוח, וכך למדתי להבין את הלקוח. אגב, הפרויקט הכי גדול שלי היה להכניס את צ'ק פוינט לתוך צה"ל".

מה הוא יעשה עם כל הכסף שלו? הוא לא באמת יודע – לא מתלהב מיאכטות וומטוסים פרטים. בסה"כ הוא נהנה לצאת לטיולים עם המשפחה.

" השנה לא נסענו, אבל ניסע בסוכות".