"לא רק הממשלה וההסתדרות מפחדות מהוועדים החזקים בנמלים. הם מפילים חיתתם גם על הניזוקים הישירים מהעיצומים האלה: היבואנים והיצואנים המשתמשים בהובלה הימית.
המשתמשים מגיעים אלינו בקובלנות חריפות, בתיאורי נזקים שנגרמו כתוצאה ממאבקי כוחות בין הנהלת הנמל לעובדים.
לאחר בדיקה משפטית התברר לנו שניתן לנקוט אמצעים משפטיים, כמו תביעה אישית נגד יו"ר ועד הפותח בעיצומים בניגוד להסכמי עבודה, אך כאיגוד המשתמשים אנחנו צריכים להצטרף לתביעה של ניזוק ישיר.
התברר לנו שבעלי החברות שהתלוננו בפנינו על הפגיעה בהם חוששים לתבוע את יו"ר הוועד בבית המשפט.
הם מפחדים שאם יפנו לערכאות, הטיפול בעתיד במטענים שלהם יעוכב וייפגע. את שלטון הפחד הזה חייבים לעצור.
המפלגות וראשיהן חוששים להתעמת עם הוועדים הגדולים, שתביעות השכר והתנאים שלהם גורמים לעליית מחירים של מוצרים ומצרכים למשק.
ב-2005 , כשנחתמו ההסכמים על הרפורמה בנמלים, אחד הסעיפים שעליו חתמו ההסתדרות והעובדים, קבע שבכל נמל יהיה ועד אחד שייצג את כלל העובדים.
בשמונה השנים שחלפו מאז נותר על כנו המצב שבו לכל סקטור בנמל יש ועד, וכל ועד כזה שם יד על השאלטר ומאיים לנתק את עורק החיים הכלכלי, ההובלה הימית - שבה תלויים 98% מהיבוא והיצוא של ישראל, עד שייענו תביעותיו.
הממשלה לא דואגת לאכיפת ההסכם ומפחדת להתעמת עם הוועדים. התוצאה היא שבנמל אשדוד מתקיימים כבר יותר מחצי שנה עיצומים מעיצומים שונים:
עובדי בתי המלאכה, עובדי התפעול, וביניהם גם עובדי המינהל - ובינתיים מטענים מתעכבים, מפעלים ועסקים ניזוקים.
עכשיו, כשהסתיימו הבחירות, אני מצפה מכל ממשלה חדשה שתקום שתוכיח משילות, שתדאג שהסכמים שנחתמו יקוימו. שבעל מטען לא יפחד לממש את זכותו החוקית מחשש לפגיעה בפרנסתו, שיעשו את המהפכה החברתית הראשונה במעלה וידאגו לקיומו של שלטון החוק".