התחרות בין הסופרים השונים לא מתבצעת ברמה הארצית, אלא במקומית - כאשר כל מנהל סניף בוחן היטב את מחירי המדף של כל שכניו בכל יום (ולפעמים גם כמה פעמים ביום), ומנסה להגיב. המטה הארצי רק  מחליט אם לאשר למנהל הסניף המקומי לחתוך את המחירים שלו, מה שמועיל לצרכן אך פוגע ברווחיות הרשת.

דווקא בפריפריה, שם יש תחרות נמוכה בין הרשתות, משלמים הצרכנים מחירים גבוהים משמעותית לעומת צרכני הערים.
למשל בעיר ירוחם, שם  התחרות נמוכה - מופעל רק סניף של שופרסל שלי (הפורמט השכונתי והיקר של שופרסל) לצד ארבע מכולות פרטיות.

 לעומת זאת אשדוד תפסה את הבכורה (יחד עם באר שבע) כמתחם הקמעונאות שנחשב לתחרותי ביותר בישראל. זאת, בעיקר עקב כניסת אושר עד ורמי לוי למתחמם זה, כניסה שהובילה לחיתוך חד במחירים, לפעמים לרמות הפסדיות לרשת.
באשדוד למשל לא נדיר למצוא סופר שמוכר עגבניות ומלפפונים ב־0.49 אגורות לקילו.

נוכחות של שופרסל דיל ומגה בול לא מבטיחה תחרות עזה במחיר.

 בבדיקה שנערכה בארבעה מתחמים שונים:
מתחם אזור התעשייה באשדוד, אזור קניון חיפה, יגאל אלון בתל אביב, מתחם קניון איילון.
הבדיקה נעשתה על פי מחיר המדף, שלא תמיד תואם את המחיר בקופה.

בבדיקה נמצאו פערי מחיר של 14.6%–16.4% בתוך אותה רשת בין מתחם תחרותי לבין אשדוד, שהובילה משמעותית בכל הקשור למחיר הסל לעומת המתחמים האחרים.
בין הסל הזול ביותר ליקר ביותר נמצא פער של 21.9%, שמוכיח כי גם בבחינה של רשתות דיסקאונט בלבד קיימים פערים גדולים בין המתחמים השונים.

הבדיקה העלתה למעשה ממצאים שהיו צפויים - שלפיה ככל שהתחרות עולה, המחיר לצרכן משתפר.
הסלים היקרים ביותר נצפו בחיפה וביגאל אלון, כשהמחיר התחיל לרדת במתחם איילון בעל התחרות הבינונית והגיע לשפל באשדוד - מתחם התחרות הגבוהה.

 גם באשדוד ניתן לראות כיצד התחרות מקבלת אופי מקומי לחלוטין. זאת, בעיקר במחירי הירקות ומוצרי התינוקות.
באשדוד המחיר הממוצע לקילו מלפפונים היה 1.39 שקלים, ולקילו עגבניות 1.99 שקלים.
 המחיר הממוצע לקילו מלפפונים במתחמים של חיפה ויגאל אלון היה 2.75 שקלים - גבוה ב־97%! מחיר העגבניות במתחמים הפחות תחרותיים היה 5.75 שקלים לקילו, גבוה ב־189% !!!לעומת אשדוד.

במוצרי התינוקות נרשם פער של 31% במחירי המטרנה, ושל 10% במחיר חיתולי האגיס בהשוואת המחיר הממוצע בסניפים נבדקו באשדוד, לעומת סניפי הדיסקאונט של חיפה ויגאל אלון בתל אביב.

 המחירים הנמוכים שנרשמו בסניפים באשדוד הם לרוב מחירי הפסד עבור הקמעונאים.
מוצרים אלה נקראים "לוס לידר", והקמעונאי מוכר אותם בהפסד לא מתוך דאגה לרווחת הציבור אלא כדי למשוך כמה שיותר קונים לחנות שלו.
כך, "לוס לידר" במחלקה אחת ישולם על ידי אותו צרכן במוצרים האחרים בסופר.

לרוב, הקמעונאים מסבסדים את הלידרים באמצעות מוצרי ה"קו השני", מוצרים שאינם נמצאים בפוקוס הצרכני, והצרכן הממוצע לרוב אינו זוכר כמה הם עולים.
כך, הקמעונאי יכול להעלות מחירים במוצרים אלה בלי להיתפס כ"יקר" על ידי הצרכן.
מוצרי "קו שני" קלאסיים הם מוצרים כמו:
 רוטב סויה, דבש, נייר אפיה, תבלינים, קטניות, בירה, פופקורן, צמר גפן ועוד מוצרים רבים שקיימים כמעט בכל קנייה ואין מודעות של הצרכן למחירם.

 כמו כן, מתחם אשדוד נמצא כיום בתחרות אגרסיבית במיוחד, וייתכן כי הסבסוד של מתחם אשדוד מגיע מסניפים אחרים של אותה רשת.
כל עוד העיר עצמה נמצאת במאבק על נתחי שוק, הרשתות יעדיפו אפילו להפסיד בסניפים שלהן בעיר, כדי לצבור קהל לקוחות נאמן, שיחבור אליהן.
כך או כך, תחרות ברמה של אשדוד היא תחרות שקשה לקיים לאורך זמן בלי חשש ליציבות של הרשתות.

 ברשת שופרסל אומרים:
"כל כניסה של חנות דיסקאונט חדשה למתחמי תחרות קיימים מגדילה את התחרות בטווח הקצר עד שנוצרת לבסוף התייצבות. כך היה בעבר בערים כמו ירושלים, חיפה, תל אביב ועוד וכך יהיה גם בעתיד באשדוד ".