אנא ה' תשמרם ומכל צרה תצילם.
להאזנה לתוכן:
יום רביעי ד' באב 14.07.10
לאחי ורעיי היקרים והאהובים,
אנא ה' תשמרם ומכל צרה תצילם.
בשבת הקרובה, נקרא בתורה פרשת דברים וצריך לדעת יסוד גדול, שכל ספר דברים, אשר נקרא בפי חז"ל: "משנה תורה", סגולות גדולות טמונים בו וצדיקים וקדושים בעם ישראל, הורו לתלמידיהם בכל ימות השנה, ללמוד כל יום מעט מספר דברים, סגולה לשוב בתשובה. ונתנו רמז לדבר " אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל", אלה ר"ת:
ה. השיבנו
א. אבינו
ל. לתורתך
וזה אשר דיבר משה אל בני ישראל.
ולכן, יקפיד האדם בספר זה ובפרשות אלו, בכח גדול ביותר ועוד, שימים אלו ימים מיוחדים מכל ימות השנה, אשר בהם חודש אב, אלול ומעט מתשרי.
וכל אחד יודע צרת נפשו כמה צריך לחזק עצמו בתשובה ולהתקרב להקב"ה.
חשבנו בדעתנו, לפני זמן להקשות קושיה: על משה רבנו נאמר: " כי לא איש דברים אנוכי" ואמרו חז"ל, שמשה רבנו היה כבד לשון לאחר שאכל את הגחלים, בהיותו קטן בביתו של פרעה, נהיה אדם כבד פה וכבד לשון ולכן, מעיד ואומר על עצמו, לא איש דברים אנוכי. אך פה בפרשת דברים עומדת התורה ואומרת:
"ואלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל" הרי משה אומר על עצמו, לא איש דברים אנוכי? אלא חשבנו לפרש ולאמר: אמרו חז"ל 'ואלו הדברים' - אלו דברי מוסר ותוכחה שמשה אמר לבני ישראל. וחשבנו לפרש ולאמר: ישנן שתי דרכים איך להוכיח בני אדם; דרך אחת- לעמוד ולהסביר לאדם את מעשיו הרעים ודרך זו, לא תמיד צלחה, משום שאם המוכיח אינו בעל מעלה ומוכיח לשם שמים, סופה של תוכחה מחלוקת ושנאות וכמו שהעיד רבי טרפון שאינו יודע אם בדורו, דור של תנאים, יש מי שיכול להוכיח את חברו.
ודרך שנייה- דרך של תוכחה. זוהי תוכחה שאדם מוכיח את חברו בלי לאמר מאומה, אלא כאשר האדם מתנהג בדרך מיוחדת במינה, ענוה, צניעות, פשטות, ובמידות מיוחדות ונעלות עד שגורם לאנשים להתביש להתנהג לא יפה לידו. זהו סוג של תוכחה שניה וזה שני סוגי תוכחה, אשר הוכיח משה את בני ישראל. כל חייו של משה, משה אמר על עצמו: "לא איש דברים אנוכי", בלי דיבורים, ענוה גדולה "והאיש משה ענו מכל אדם", צניעות והתנהגות כאיש האלוקים, אשר עצם התנהגותו גרמה לענשים תוכחה ובושה וחזרה בתשובה אך כעת לקראת סוף חייו של משה, עומד משה ומוכיחם תוכחה אחרת, תוכחה בפיו "ואלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל".
ולכן ספר דברים, הוא ספר עם סגולות לשוב בתשובה כי זהו ספר, אשר משה, עבד ה', שליח ה', מסרו לעם ישראל בשם הקב"ה עם דברים חזקים בחוזק, אשר כל ישראל, בכל הזמנים ובכל העיתים יגרום להם הרהורי תשובה לשוב אל ה'. ונתחזק כולנו בפרשות אלו לשוב אל ה', "השיבנו ה' אליך ונשובה".
ונסיים את דברנו לכל אהובנו, היום בא לפננו מעשה אשר גרורות רבות לו, על אדם, אשר חלק על תלמידי חכמים וצדיקי אמת וכאשר שאלוהו: איך חולק הוא על קדושי עליון ואיך מדבר סרה על צדיקים וחסידים ויראי ה'?! ענה ואמר לנו: משום שלא נהגו בדרך ה', הנה במעשה פלוני אלמוני וכו'. כשאמר לנו הדברים עלו בדעתנו, דברי הגמרא, במסכת בבא מציעא ל': אמר רבי יוחנן לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהעמידו דבריהם על דין תורה, והקשו בתוספות דהרי הגמרא במסכת יומא אומרת מפני שנאת חינם. ומתרץ התוספות ויש לאמר דהא והא גרמא ע"כ. וחשבנו לבאר ולאמר על פי דברי הגמרא שדרכם של רשעים מחרחרי ריב, בתחילה דרכם במחלוקם, לא יגלו שרבים הם; מחלוקתם היא על ממון, או על כבוד, או על אינטרסים פרטיים שלהם, אלא עומדים ואומרים מחלוקתנו בקשתנו קושיתנו תמיהתנו על דין תורה, על דברים אשר אינם הגונים כביכול ואינם ישרים כביכול, אך מה טמון אחרי הכל, רשעותם, אכזריותם.
ועל זה נחרבה ירושלים, אשר כל מחלוקת ומחלוקת העמידו דבריהם בחזית על דין תורה, אך הכל היה באמת, כדברי הגמרא ביומא על שנאת חינם.
לכן נזהר ונשמר, שלא נערבב את רצונותנו ואת כאבנו על דברי יושר ואמת ודין תורה, אלא נתנהג באמת אמיתית ולא נעשה את התורה ואת המצוות קרדום לחפור בה, כי על זה חרבה ירושלים.
אז ירחם ה' על שארית צאן מרעיתו ונזכה לראות בקרוב בישועתן של ישראל בביאת בן דוד במהרה בימינו אמן.
אנא ה' תשמרם ומכל צרה תצילם.
בשבת הקרובה, נקרא בתורה פרשת דברים וצריך לדעת יסוד גדול, שכל ספר דברים, אשר נקרא בפי חז"ל: "משנה תורה", סגולות גדולות טמונים בו וצדיקים וקדושים בעם ישראל, הורו לתלמידיהם בכל ימות השנה, ללמוד כל יום מעט מספר דברים, סגולה לשוב בתשובה. ונתנו רמז לדבר " אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל", אלה ר"ת:
ה. השיבנו
א. אבינו
ל. לתורתך
וזה אשר דיבר משה אל בני ישראל.
ולכן, יקפיד האדם בספר זה ובפרשות אלו, בכח גדול ביותר ועוד, שימים אלו ימים מיוחדים מכל ימות השנה, אשר בהם חודש אב, אלול ומעט מתשרי.
וכל אחד יודע צרת נפשו כמה צריך לחזק עצמו בתשובה ולהתקרב להקב"ה.
חשבנו בדעתנו, לפני זמן להקשות קושיה: על משה רבנו נאמר: " כי לא איש דברים אנוכי" ואמרו חז"ל, שמשה רבנו היה כבד לשון לאחר שאכל את הגחלים, בהיותו קטן בביתו של פרעה, נהיה אדם כבד פה וכבד לשון ולכן, מעיד ואומר על עצמו, לא איש דברים אנוכי. אך פה בפרשת דברים עומדת התורה ואומרת:
"ואלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל" הרי משה אומר על עצמו, לא איש דברים אנוכי? אלא חשבנו לפרש ולאמר: אמרו חז"ל 'ואלו הדברים' - אלו דברי מוסר ותוכחה שמשה אמר לבני ישראל. וחשבנו לפרש ולאמר: ישנן שתי דרכים איך להוכיח בני אדם; דרך אחת- לעמוד ולהסביר לאדם את מעשיו הרעים ודרך זו, לא תמיד צלחה, משום שאם המוכיח אינו בעל מעלה ומוכיח לשם שמים, סופה של תוכחה מחלוקת ושנאות וכמו שהעיד רבי טרפון שאינו יודע אם בדורו, דור של תנאים, יש מי שיכול להוכיח את חברו.
ודרך שנייה- דרך של תוכחה. זוהי תוכחה שאדם מוכיח את חברו בלי לאמר מאומה, אלא כאשר האדם מתנהג בדרך מיוחדת במינה, ענוה, צניעות, פשטות, ובמידות מיוחדות ונעלות עד שגורם לאנשים להתביש להתנהג לא יפה לידו. זהו סוג של תוכחה שניה וזה שני סוגי תוכחה, אשר הוכיח משה את בני ישראל. כל חייו של משה, משה אמר על עצמו: "לא איש דברים אנוכי", בלי דיבורים, ענוה גדולה "והאיש משה ענו מכל אדם", צניעות והתנהגות כאיש האלוקים, אשר עצם התנהגותו גרמה לענשים תוכחה ובושה וחזרה בתשובה אך כעת לקראת סוף חייו של משה, עומד משה ומוכיחם תוכחה אחרת, תוכחה בפיו "ואלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל".
ולכן ספר דברים, הוא ספר עם סגולות לשוב בתשובה כי זהו ספר, אשר משה, עבד ה', שליח ה', מסרו לעם ישראל בשם הקב"ה עם דברים חזקים בחוזק, אשר כל ישראל, בכל הזמנים ובכל העיתים יגרום להם הרהורי תשובה לשוב אל ה'. ונתחזק כולנו בפרשות אלו לשוב אל ה', "השיבנו ה' אליך ונשובה".
ונסיים את דברנו לכל אהובנו, היום בא לפננו מעשה אשר גרורות רבות לו, על אדם, אשר חלק על תלמידי חכמים וצדיקי אמת וכאשר שאלוהו: איך חולק הוא על קדושי עליון ואיך מדבר סרה על צדיקים וחסידים ויראי ה'?! ענה ואמר לנו: משום שלא נהגו בדרך ה', הנה במעשה פלוני אלמוני וכו'. כשאמר לנו הדברים עלו בדעתנו, דברי הגמרא, במסכת בבא מציעא ל': אמר רבי יוחנן לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהעמידו דבריהם על דין תורה, והקשו בתוספות דהרי הגמרא במסכת יומא אומרת מפני שנאת חינם. ומתרץ התוספות ויש לאמר דהא והא גרמא ע"כ. וחשבנו לבאר ולאמר על פי דברי הגמרא שדרכם של רשעים מחרחרי ריב, בתחילה דרכם במחלוקם, לא יגלו שרבים הם; מחלוקתם היא על ממון, או על כבוד, או על אינטרסים פרטיים שלהם, אלא עומדים ואומרים מחלוקתנו בקשתנו קושיתנו תמיהתנו על דין תורה, על דברים אשר אינם הגונים כביכול ואינם ישרים כביכול, אך מה טמון אחרי הכל, רשעותם, אכזריותם.
ועל זה נחרבה ירושלים, אשר כל מחלוקת ומחלוקת העמידו דבריהם בחזית על דין תורה, אך הכל היה באמת, כדברי הגמרא ביומא על שנאת חינם.
לכן נזהר ונשמר, שלא נערבב את רצונותנו ואת כאבנו על דברי יושר ואמת ודין תורה, אלא נתנהג באמת אמיתית ולא נעשה את התורה ואת המצוות קרדום לחפור בה, כי על זה חרבה ירושלים.
אז ירחם ה' על שארית צאן מרעיתו ונזכה לראות בקרוב בישועתן של ישראל בביאת בן דוד במהרה בימינו אמן.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
