רונה רמון, שהייתה פעילה ציבורית התומכת בחינוך ובקידום של בני נוער בישראל ופעלה מאז מותם של בעלה ובנה להנצחת זכרם ללא לאות, הלכה היום (ב') לעולמה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן והיא בת 54.

רמון כאמור, אלמנתו של אלוף-משנה אילן רמון ז"ל, האסטרונאוט הישראלי הראשון שנספה באסון מעבורת החלל "קולומביה", ואמו של סרן אסף רמון ז"ל, שהמשיך בדרכו של אביו כטייס בחיל האוויר ונהרג בתאונת אימונים.

הידיעה על מותה היכה בצער רב רבים בהם בכירי המערכת הפוליטית:
ראש הממשלה, בנימין נתניהו: "רונה רמון נכנסה ללב של כולנו כי הסיפור שלה ושל משפחתה הוא סיפור של טרגדיה נוראה ושל גבורה נשגבת. תחילה עם מותו בחלל של בעלה הנערץ אילן רמון האסטרונאוט הישראלי הראשון ואח"כ עם נפילתו של בנה הטייס אסף ועכשיו עם פטירתה בגיל 54 אחרי מחלה קשה. זו טרגדיה במונחים תנ"כיים ממש, אבל רונה לא נשברה, שגבה את גוה, המשיכה ליצור, המשיכה לתרום, המשיכה לתת לחברה הישראלית למדינה שלנו ולכן היא נכנסה ללב של כולנו ושם היא ומשפחתה המופלאה יישארו לעד."

ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי, ספד לה גם הוא בעמוד הפייסבוק: "רונה רמון ז"ל, עצוב לי מאוד! היית השראה לעם שלם, לבחירה בחיים, לחינוך לציונות וערכים, גם כשהקרבת קורבנות יקרים, את אילן ז"ל ואת אסף ז"ל למען המדינה. היי שלום. תנחומים לכל המשפחה מהעיר אשדוד."

ראש האופוזיציה, ח"כ ציפי לבני (המחנה הציוני): "נשבר לנו הלב איתה ונקרע לנו היום הלב עליה. רונה רמון ז״ל, אישיות יוצאת דופן שנגעה בכולנו באופן העמוק ביותר, ברגעים הקשים ביותר - האישיים והלאומיים. לנצח תיזכר יחד עם הגיבורים שלה ושלנו, אילן ואסף, בלב האומה. יהי זכרה ברוך".

רן בר, מנכ"ל משרד המדע, ויו"ר קרן רמון הממשלתית, חבר למשפחה ושותף לדרך: "רגעים קשים, היא נתנה לנו תחושה מופלאה והתוותה לנו דרך. מהמצוקות שהיא חיה בהן, ומתוך האבל, היא הפכה לכוח בלתי נלאה במטרה לנסות ולקדם חברה בריאה וחזקה. בסוף המחלה הארורה הכריעה גם אותה. אני לוקח ממנה המון. אני לוקח ממנה ראייה חברתית, אהבת האחר. היא קידמה את הנושאים האלה, ודחפה באנרגיות שלא נגמרות. עם קשיים פנימיים ודחף שקשה לבטא אותו במילים. היא עשתה באמת. היא האירה את הדרך לסובבים אותה וזה פצע עמוק שנשאר".

יו"ר הכנסת, יואל (יולי) אדלשטיין: "רונה רמון זכרונה לברכה התמודדה בחייה עם ייסורי איוב. בעלה, האסטרונאוט אילן רמון, עלה בסערה השמימה למול עיניה. "התשמע קולי, רחוקי שלי", היא שרה לו - וכולנו יחד איתה. בנה, הטייס המצטיין אסף רמון, צלל אל מותו בתאונה אימונים. "ילד בכור שלי, השמים הם שלך", היא ספדה לו - וכולנו יחד איתה. אדם רגיל היה מתכנס אל תוך צערו, מוותר. אדם רגיל היה נכנע לכאב שאין לו סוף. אבל לא רונה. באצילות נפש היא הצליחה לעלות מן הסערה ולהדגים לכולנו מהו אומץ, מהי אמונה, מהי בחירה בחיים. ראיתי אותה בטקס המשואות לכבוד יום העצמאות ה-68, עולה בצעדים בטוחים להדליק משואה לכבוד "העושים מתוך הכאב והיוצרים מתוך החושך, ולתפארת מדינת ישראל". דמעות עלו אז בעיני. יהי זכרך ברוך, רונה".