מספר מיטות האשפוז בישראל נמוך במיוחד - ועומד על שלוש מיטות על כל אלף בני אדם. זאת לעומת 4.8 מיטות על כל אלף בני אדם במדינות ה- OECD ו-5.6 מיטות במדינות בעלות מערכת בריאות דומה לישראל

העומס בבתי החולים הוא מהגבוהים ביותר -
ישראל היא מדינת ה-OECD שתפוסת המיטות בה היא הגבוהה ביותר למעט אירלנד. בשנת 2016 עמדה התפוסה במחלקות האשפוז הכללי על 94 אחוזים, לעומת 75 אחוזים בלבד במדינות ה-OECD.

משך האשפוז הממוצע בישראל עומד על 5.2 ימים למול 6.7 בממוצע המדינות. הביטוי לכך במציאות הנוכחית הוא מיטות במסדרון ועומסים כבדים בחדרי המיון המשפיעים לרעה על איכות הרפואה.

תושבי הפריפריה בעמדת נחיתות ברורה -
הפריסה של מיטות האשפוז הכללי מלמדת על חוסר שוויון בין המחוזות במספר המיטות לנפש, בפריפריה הדרומית והצפונית מספר המיטות הוא הנמוך ביותר ואילו בירושלים הוא הגבוה ביותר.

המרחק שנאלצים החולים בפריפריה לנסוע לבתי חולים בהשוואה לתושבי המרכז. כך למשל, ממוצע המרחק ממוסד האשפוז הארצי הקרוב ביותר למקום מגורים בצפון הארץ, עומד על 132.9 קילומטר. זאת לעומת 29.7 קילומטר בלבד בתל אביב.

הסקירה מצביעה על מצב טוב של בריאות התושבים: תוחלת החיים גבוהה ותמותת התינוקות נמוכה. אולם יש חשש שהמצב ישתנה בעקבות הזדקנות האוכלוסייה והתרחבות הצרכים הרפואיים, לצד פיגור בהגדלת המשאבים.

חוסר התאמת המערכת לגידול והזדקנות האוכלוסייה -

בא לידי ביטוי בהוצאה הלאומית על בריאות, שעולה במשך השנים לאט בהרבה מאשר במדינות אחרות. חלקה של ההוצאה הלאומית על בריאות (ציבורית ופרטית) מתוך התמ"ג עומד על כשבעה אחוזים כבר שני עשורים.

לעומת זאת במדינות ה-OECD עלה שיעור ההוצאה והוא ניצב כעת על 8.9 אחוזים, במדינות שיש בהן מערכות בריאות דומות, כלומר ביטוח בריאות ממלכתי ומודלים של קופות חולים (כדוגמת בלגיה, גרמניה, הולנד, צרפת ושוויץ) ההוצאה היא 11 אחוזים מהתמ"ג.

ההוצאה של משפחה על בריאות רק עולה -

מחירי הרפואה עלו הרבה יותר ממדד המחירים הכללי, בשל הביטוחים הרפואיים המשלימים. בין 2011 ל-2017 עלה מדד מחירי הבריאות בתשעה אחוזים, לעומת עלייה של ארבעה אחוזים בלבד במדד המחירים לצרכן.

הסעיף המרכזי שתרם לעלייה הוא שירותים רפואיים הכולל השתתפות עצמית ותשלום בעבור שירותים שמעניקות קופות החולים (ביטוח משלים) וכן תשלום בעבור ביטוחים פרטיים ורפואה פרטית.

מספר הילדים לאישה בישראל הוא הגבוה ביותר מכל מדינות ה-OECD -

מספר הילדים לאישה עומד על 3.1 ילדים. נתון זה מציב את ישראל בצמרת הדירוג, אחרי מקסיקו וטורקיה.

מקור העלייה בפריון הילודה דווקא טמון במשפחות יהודיות חילוניות ומסורתיות. שיעור הפריון הכולל בקרב נשים יהודיות לא-חרדיות מעולם לא ירד מתחת ל-2.2 (כלומר גבוה מבכל מדינה ב-OECD), ואף עלה ב-20 השנים האחרונות.

פורום החירום הלאומי הדורש תוספת של 5 מיליארד לבריאות מסר בתגובה לדו"ח:

 "דו"ח טאוב רק מחזק את מסקנות ועדת החקירה האזרחית אבניאלי-לויט, כי המדיניות התקציבית כשלה והביא את מדינת ישראל להפר את מחוייבותה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי.