לפני כשלוש שנים אלון בן זקן שהיה מנכ"ל הקבוצה עזב ושלומי בן מיור, שבתפקידו הקודם היה מנהל הקבוצה התמנה למנכ"ל. מטבע הדברים נדרש מילוי מקום גם למנהל הקבוצה ויורם אסרף שהיה אז יו"ר הקבוצה מינה יגאל ממן לתפקיד- מי שהיה אוהד של הקבוצה ונותן את רוב זמנו למכבי אשדוד באר טוביה.

התפקיד קשה, לא?
"אני לא חושב שיש משהו קשה בתפקיד, זה לא משהו שאפשר לעשות בשביל כסף... זה מסוג העבודות שעושים מאהבה. יש התמודדויות יום יומיות אבל אין בזה "קשה". "


מה הקשר שלך לכדורסל?
"שיחקתי מגיל צעיר עד לצבא. אחר כך הייתי צופה במשחקים בגלגול הקודם של הקבוצה- "בני אשדוד" אבל הייתה לי תקופת התנתקות- אני בנאדם טוטאלי. לפני כשבע שנים חבר טוב בשם יעקב כראדי פנה אליי ואמר לי שיש קבוצה בלאומית שמתמודדת על עלייה. הוא קרא לי להגיע, הצטרפתי קודם לאוהדים... אני בן אדם טוטאלי, כל מה שאני עושה היום בשכר - הייתי עוזר למנכ"ל הקודם- אלון בן זקן בלי שכר. הייתי מגיע לכל האימונים, עוזר בכל דבר שאפשר, לא בשנתיים הראשונות כי היו שם אנשים שלא הסתדרתי איתם ולא כיבדו מבחינתי את העיר".

אז אתה לויאלי או אולי פטריוט של העיר אשדוד?
"מבחינתי אני לויאלי לסמל ולצבע. בראש ובראשונה לעיר אשדוד אבל אני לא מעודד כל קבוצה בעיר. האוהדים האלה, שנמצאים איתנו היום הגיעו מהכדורגל בכלל- כשנוצר האיחוד בין הפועל לעירוני ונוצרה הקבוצה מ.ס הם עזבו את הקבוצה כי נכנס הצבע האדום והם לא יכלו להגיע ולהמשיך לעודד ואז נוצר הסמל של עירוני אשדוד עם הדולפין בצבעים כחול- צהוב, שמתכתב טוב עם קבוצת הכדורסל. יש אוהדים באשדוד, אנשים טובים שמגיעים כקהל לעודד את כולם על בסיס אהדה לעיר אשדוד. אוהדים אמיתיים לא מעודדים את העיר אלא את הסמל הקבוצה והצבעים".

למה לדעתך קבוצת הכדורסל לא פופולארית בקרב תושבי אשדוד?
"ראשית אומר לזכותו של ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי שהוא נותן המון כסף לקידום הספורט בעיר, בכל הענפים והתחומים. התושבים בעיר לא ממש מפרגנים כי הם רוצים ניצחונות... ולאחרונה הקבוצה לא סיפקה אותם, אבל בוחנים את הקבוצה מנקודת מבט של כאן ועכשיו ולא מבינים או מסתכלים על התמונה הגדולה: התקציב של הקבוצה תמיד היה, מהשנים הראשונות מהנמוכים בליגה. אין ספונסרים שמתחברים לקבוצה לצערי... יש הרבה בעלי הון ואנשי עסקים בעיר אבל הם לא מתחברים לקבוצה, ולרוב הם יעדיפו לשים 500 אלף ₪ על הילולות והכנסות ספרי תורה. יש כאלה שתורמים המון כסף, במשך שנים ואנחנו מודים להם על כל שקל... לצערנו זה לא מספיק. באר טוביה נכנסו בשנה שעברה להסכם של שלוש שנים... באשדוד מצד אחד מחפשים הצלחות ומצד שני לא מסתכלים על ההישגים היפים שנתקבלו עד כה:
קבוצת הכדורסל מכבי אשדוד באר טוביה, ביחס לכך שהיא קיימת שבע שנים בליגת העל לעומת קבוצות עם היסטוריה מאוד גדולה- הגיעה כבר ארבע פעמים לחצי גמר גביע המדינה, פעם אחת סגנית אלופה, סגנית מחזיקת גביע המדינה בתקציב של 5-6 מיליון לשנה שזה כלום לעומת קבוצות עם היסטוריה מאוד גדולה כמו מכבי תל אביב עם תקציב של 100 מיליון, או ירושלים עם 70 מיליון או אפילו ראשון לציון- עם תקציב של 12 מיליון לשנה.

למה צריך כסף?
"פרט למשכורות התפעול הוא מאוד גדול- מכוניות, דירות, אוטובוסים, ציוד, אוהדים, שעות אימון יותר טובות ועוד...זה אף פעם לא נגמר ב- 40 דקות על המגרש".

יש קשר בין התקציב להצלחה?
"ללא ספק. היו זרים טובים באשדוד. אפשר להביא גם את ג'יימס לברון והוא לא יעשה פה כלום. הוא זר, שמגיע למדינה זרה ויכולות להיות 100 אלף סיבות לזה שמשהו לא יעבוד איתו- זה קרה לנו עם זרים גם העונה. לצערי זה לא קשר ישיר אבל זה משפיע. בתחום הזה הצלחות= כסף".

קבוצת הכדורסל בליגת העל- מכבי אשדוד באר טוביה נחלה לאחרונה מספר הפסדים על המגרש ודווקא במשחק האחרון כשהקבוצה נצחה, גרעין האוהדים- "הדולפינים", לא הורגשו במגרש. איך אתה מסביר את זה?
"היו"ר קיקוז דאג ל'ספונסר' לאוהדים השנה, הם קנו עם זה קפוצ'ונים וצעיפים ועם הכסף הזה הם קנו תופים וכל מיני דברים לעידוד. יש תקופות טובות יותר או פחות כמו עכשיו... הם חלק בלתי נפרד מהקבוצה, הם הדנ"א ומסוגלים לעשות רעש מאוד גדול בתקשורת עם מחאות כאלה ואחרות אבל לא יכולים להשפיע על החלטות חשובות כמו מי ימשיך לשחק או לעבוד בקבוצה. אנחנו כבר שלוש שנים במקום 11 ונשארים ב"רגע האחרון" בליגה- האוהדים צודקים שהם כועסים. האוהדים צודקים תמיד- אין להם אינטרס, הם מגיעים נטו בשביל הקבוצה ולא מעניין אותם שום דבר- הם גם לא מחפשים ניצחונות הם מחפשים לחימה של השחקנים על המגרש".

מה אתם עושים כדי להגדיל את קהל האוהדים?
"משום מה באשדוד, אנשים מסתכלים על אהדה כקללות וזה לא נכון- יש באהדת ספורט הרבה ערכים ו"פאן". אני יכול לומר שלפני שלוש שנים הצלחתי להכניס את העידוד כמחויבות אישית בבית הספר התיכון מקיף א' בעזרתה של הרכזת שמחה וכך גייסנו אוהדים אבל זה לא המשיך או התרחב לצערי- מהפרויקט הזה אגב נשארו חמישה אוהדים שהפכו לחלק מהגרעין של האוהדים היום. ניסינו לעשות הרבה פעילויות קהילתיות ועבודה עם רשות הספורט והרשות למלחמה באלימות, מחלקים הזמנות אבל אין לרוב שיתוף עולה עם מערכת החינוך..."

כמה אנשים עובדים בשכר בקבוצה?
"המנכ"ל, סיימון איש המשק ואני. כל חברי ההנהלה (שבעה) הם מתנדבים ויש עוד חברים ומתנדבים נוספים, אבל בגדול יש רק שלושה עובדים בשכר שנחשבים לצוות מסייע. יש גם הרבה מתנדבים, אנשים מקסימים שנרתמים לכל דבר. בקבוצות אחרות כמו חיפה למשל, אנחנו רואים שמגיע גדוד של אנשי צוות, של לפחות עשרה שעושים את מה שאנחנו עושים. מבחינת מינויים אנחנו לא מחליטים כלום- רק חברי ההנהלה".

אז אתה זה שדואג שלכל שחקן שמגיע תהיה דירה ורכב?
"לא לכולם. יש שחקנים שמשלמים על דירה ויש כאלה שהקבוצה מספקת להם, תלוי בחוזה של השחקן, אין חוזה סטנדרטי... לאמריקאים מגיעות דירות".

למרות שאתה נראה קשוח מאוד... אתה נורא רגיש
"הקבוצה הזו מאוד יקרה לי, אני אלחם עליה בכל מאוד כמו לביאה שמגינה על הגורים שלה ואני אגן על הסמל שלי כל שאוכל, אני לא רוצה שהוא יימחק. יש בעיות כלכליות אבל גם אם נרד ליגה- חשוב לי שהקבוצה תהיה קיימת".

אתה מחובר לגרעין האוהדים במשך שנים, הסמל והקבוצה הם הגרעין אבל צוות המאמנים והשחקנים כל הזמן מתחלפים- זה לא קשה?
"אני מתחבר לכל השחקנים, כמובן שיש כאלה שיותר או פחות אבל אנחנו בקשר יומיומי. זה לא משנה לי אם הם שחקנים גדולים או מספר X על הספסל...זה לא משנה מה הסיבה לכך שהם עזבו- זה כואב, בעיר כי לא תמיד הם עוזבים מהסיבות הנכונות. יואינג למשל עבר לקבוצה אחרת ועשה במשחק יותר ממה שעשה פה במשך כל העונה. אנחנו לא נפגשים מטבע הדברים אבל שלומי ואני בקשר טוב עם כל השחקנים ומעולם לא נפרדנו בריב- תמיד מלווים אותם לשדה ומתחבקים ודאוגים להם. יש שחקנים שמגיעים לפה עם הנשים והילדים ואנחנו לפעמים הופכים גם לפסיכולוגיים שלהם בשתיים בלילה".

מה לגבי הישראלים בקבוצה? יש מישהו שלדעתך יכול להפוך לסמל?
"לצערנו אין יותר שחקנים- סמלים. היום שחקן הולך לקבוצה שבה הוא יקבל יותר כסף, עדיין מדובר פה בפרנסה שלהם... היה לנו פעם שחקן בשם יוני דרעי, מספר 8 האגדי ועד היום אף אחד לא מקבל את המספר הזה והוא היה מתישהו לסמל. הוא היה פה במשך שנתיים והיום הוא בליגה הארצית בקבוצה של אשקלון ואנחנו שומרים על קשר טוב איתו. גם האוהדים מאוד אוהבים ומעריכים אותו. לצערי היום מי שיקבל הצעה טובה יותר- יעזוב את הקבוצה, לא רק ישראלים- כנ"ל לגבי הזרים. יש באשדוד זרים שהתחילו בסכומים מצחיקים ביחס לזרים, עשו עונות טובות באשדוד ולא הצלחנו להשאיר אותם באשדוד. היום כל שחקן דורש מינימום 100 אלף דולר. צ'ארלס תומס למשל הגיע בעונה שכמעט ירדנו, החתמנו אותו לעונה אחרי והוא קיבל הצעה גדולה ב- 50%. הישראלים אמורים להיות דור ההמשך של נבחרת ישראל מהדור הקיים. מטבע הדברים הם רוצים לשחק באירופה ונותנים עונות טובות. יפתח זיו למשל בגיל 21 מוביל את הקבוצה. זה אחד הדברים שבגללם אין המשכיות לקהל שיגיע. קשה לעשות המשכיות כשאין ספונסרים ותקציב כספי גבוה- אם היה כסף היינו יכולים להילחם כנגד הצעות של קבוצות אחרות ולשמר את השחקנים החזקים אצלנו".

מה לגבי קפטן הקבוצה, אדם אריאל? היום הוא לא נחשב לסמל?
"אדם אריאל הוא הקפטן של הקבוצה באשדוד והוא רק בגיל 22. שחקן אמר לי פעם: "קפטן לא מקבלים- קפטן לוקחים"- בדרך כלל כששמים את הידיים- מי שצועק "מכבי" ראשון הוא לוקח. פה, טפירו החליט לתת לו את התפקיד משיקוליו שלו ואני יכול לומר שאריאל מתפקד כקפטן גדול, באופן אישי מאוד התחברתי אליו ואני יכול לומר לך שכשהוא נפצע במשחק חצי גמר גביע המדינה נגד מכבי תל אביב הרגשתי שלקחו לי חלק מהגוף. ממש כאב לי, אני מאוד אוהב אותו אבל מאמין שאם הוא יקבל הצעה שתביא אותו לשחק באירופה הוא ייקח אותה. כמו שאמרתי אין סמלים היום".

מה יעזור לקבוצה?
"אנחנו צריכים ספונסרים- באולם הכדורסל באילת למשל יש משהו כמו 50 שלטים של עסקים שונים, בעיר אשדוד אין שיתוף פעולה מצד שום עסק, למעט בודדים. הרבה פעמים אנחנו מוציאים כסף מכיסינו כדי לקיים פעילויות שוטפות- מחזירים לנו כל שקל בקבוצה הזו אבל עדיין אנחנו מכסים על דברים. באשדוד נמשכים יותר לכדורגל, לא משנה באיזו ליגה אבל כל אדם שילך לפארק אשדוד ים בערב יראה שם כמויות של ילדים משחקים כדורסל, אבל הם לא מגיעים למשחקים וזה מה שהורג אותי. עשינו המון עולות ופעילויות במגרשים ובמחלקות הנוער- פשוט לא מגיעים. אין לי הסבר לזה.

בעונה השנייה הקבוצה הגיעה להיות סגנית אלופה של מכבי תל אביב. על פניו הצלחה מטורפת – 10 הפרש לקבוצה עם תקציב של 70 מיליון לאחר ההצלחה ציפינו שיגיע קהל. הגענו לגמר של גביע ווינר וגם שם הפסדנו ב- 6 הפרש. סיימנו טוב, בנינו קבוצה טובה ולפי ההיגיון של כולם ציפינו שיגיעו לפחות 700 איש לקהל. עזבי את האוהדים- יש הבדל... הגיעו 240 איש ליציע".

איך אתה מסביר את זה?
"עם התקשורת המקומית יש לי בעיה מאוד גדולה- אם עיתון אחד לא אוהב מישהו הם לא כותבים בכלל... היא מונעת מאינטרסים- הם לא מתעסקים בנטו כתבות אלא בניצחונות או הפסדים ויש הרבה מעבר לזה בקבוצה, יש אנשים שהם שחקנים זרים במדינה וזה לא קל להם..."

מי באמת דואג להם? למשל בערבי שישי?
"יש בחורה מקסימה בשם ענת ביסמוט, שעובדת ברשות הספורט של אשדוד, שבמשך שבע שנים דואגת לכל השחקנים ומזמינה אותם אליה – שבתות וחגים ומכינה להם בהתנדבות מלאה את האוכל שהם אוהבים, עושה עבודה מדהימה ומארחת מכל הלב- גם את הזרים וגם את השחקנים הישראלים. מעבר לזה אנחנו – שלומי, קיקוז ואני משתדלים להזמין אותם כל הזמן ודואגים שלא יהיה מישהו שירגיש לבד".