זה היה בשעות היום ביום 27.2.11. הפארק היה מלא משחקי דומינו וקלפים, ילדים מטיילים ועוד עוברי אורח. הם הגיעו בסמוך ל"פסל", והנאשם רצה לדבר עם המנוח.

קרוב לשעה 14:00, מצא את מותו מיכאל דיגילוב (המכונה בעדויות גם "מישה" ויכונה להלן: "המנוח"). המוות נגרם במעשה אלים ובדקירות סכין. 

הפגיעות במנוח מתוארות בחוות הדעת הפתולוגית: 

בגופת המנוח נמצאו ארבעה פצעי דקירה חמורים במיוחד, אשר פגעו באיברים חיוניים ותרמו לגרימת המוות. האחת בקדמת החזה בעומק 12 ס"מ שהגיעה ללב, השנייה בצוואר משמאל, בעומק 9 ס"מ, שפגעה בווריד הצווארי הראשי הפנימי (שמאלי), השלישית בגב מימין, בעומק של 4 ס"מ, שהגיעה עד הריאה הימנית והרביעית בגב משמאל בעומק 6 ס"מ אשר עברה דרך שרירי הגוו והסרעפת אל תוך הטחול.

כמו כן היו שלשה פצעי "חתך ודקירה" שטחיים בצוואר ועוד שלשה פצעי " חתך ודקירה" בגוו, אשר חדרו לרקמות הרכות. מעבר לכך נמצאו פצע חתך במצח, וכן פצעים במרפק שמאל וביד שמאל. עוד נמצאו שפשופים ושריטות בכף יד ימין, בגב ובעכוז, וכן דימומים תת עוריים בקרקפת, בזרוע הימנית ובירך הימנית.

הפתולוג בסיכום מזהה שנים עשר פצעי דקירה, מתוכם ארבעה חמורים במיוחד, מלפנים ומאחור, מהצוואר למעלה ומהגב למטה, ועוד שמונה שלא תרמו לתוצאה הקטלנית. פצעי הדקירה הקטלניים נגרמו על ידי סכין ברוחב של עד 2.9 ס"מ ובאורך של לפחות 9 ס"מ. השפשופים והחתכים במפרק וביד שמאל מתיישבים עם פצעי הגנה. פצע השפשוף בעכוז נגרם ממכה כהה או נפילה.

נמסר עוד בחוות דעת כי על פי בדיקה טוקסיקולוגית היה המנוח תחת השפעת הרואין, תרופת הרגעה מקבוצת בנזודיאזפינים ואלכוהול בכמות בינונית – גבוהה.

נכחו באירוע:

בעת האירוע האלים נכחו במקום, והיו מעורבים במידה זו או אחרת, ארבע נפשות פועלות. המנוח עצמו, חברו - עד התביעה אולג בוגומולוב (אשר בעלייתו ארצה "עברת" את שמו לאורן שטיטלמן ויכונה להלן: " אולג"), הנאשם - איגור פלדמן, אשר מכונה לעיתים בעדויות על שם עירו ומקומו "קייבסקי" (יוצא קייב) וכן חברו של הנאשם, אלכסנדר ברומברג (המכונה בעדויות בדרך כלל "אלכס" או "סשה" ויכונה להלן: " אלכס").

אייך זה התחיל ואיך זה נגמר?

הארבעה הכירו  זה את זה. ביום האירוע, בשעות הבוקר, פגש הנאשם את המנוח במרכז המסחרי בשכונה ב' באשדוד בסמוך לבית קפה בו נהגו לבקר.

המנוח קילל את הנאשם ועזב את המקום. מאוחר יותר באותו יום, מעט לפני השעה 14:00, נפגשו כל הארבעה והתפתחה קטטה בין הנאשם ואלכס לבין המנוח ואולג. אז הנאשם ואלכס קראו למנוח להתלוות אליהם, על מנת להתעמת עמו. הארבעה, שבשלב מסוים הצטרף אליהם אדם נוסף בשם מורדיאן, ירדו במדרגות מהמרכז לכיוון פארק קרוב.

בפארק התפתח מאבק אלים בין המנוח לבין הנאשם ואלכס. בשלב מסוים אחז הנאשם סכין בידו ותוך כדי כך נחתך באגודלו. נטען כי השניים תקפו את המנוח בכך שהיכו אותו ודקרו אותו בסכין אחת או יותר. תוך כדי כך גרמו למספר דקירות המפורטות בכתב האישום.

נטען כי הנאשם הוא אשר דקר את המנוח בדקירה שחדרה לצווארו ואלכס הוא שדקר את המנוח בבית החזה מקדימה.

הנאשם עצמו נחתך באגודל בחתך עמוק ביותר. נטפי הדם מפצע זה הוליכו את המשטרה, מספר דקות לאחר האירוע, אל דירתו של איגור. 

הנאשם ואלכס נמצאו בדירתו של הנאשם זמן קצר מאוד לאחר האירוע. אולם אין מדובר במי שנתפסו שניות לאחר מעשה. השוטרים הגיעו למקום לאחר מעקב אחר תוואי הדם. תחילה, לא הייתה תשובה מהדירה. הוזעקו כוחות, הלכו להביא כלי פריצה, ובסופו של דבר הדלת נפתחה מרצון. הנאשם הוא אשר פתח את הדלת, כאשר ידיו מלאות דם. אלכס נראה יושב בכורסה.

הנאשם מסר לחוקר אפללו בתשאול המידי שנערך בדירה, כי הוא קשור לאירוע.

כן סיפר כי הספיק כבר להחליף בגדים, להכניסם למים ואף לשטוף את פניו. הנאשם מסר גרסה מפורטת למדי כבר בדירה וכבר בשלב זה, ועל כך בהמשך.

אכן, בגדים מגואלים בדם היו מושרים במים בחדר האמבטיה. האולר, מגואל בדם, היה מונח בעיתון על השיש במקום גלוי. אם כי, הנאשם טען אז כי אינו זוכר אם הוא הביא את הסכין מהזירה למקום, ובשלב מסוים הכחיש קשר לאולר.

לא נמצא במקום כל כלי נשק אחר. לא נמצא ולא נתפס סכין אחר הקשור לאירוע, אע"פ שנוכח חוות הדעת הפתולוגית, יש להניח כי הייתה סכין כזו. יצוין כבר עתה כי אלכס דווקא מסר באופן מידי כי זו הסכין של האדם עמו התקוטט, אך אין הוא יודע כיצד הסכין הגיע לדירה .

גם הנאשם נבדק בדיקה פתולוגית . נמצאה נפיחות בקרקפת, דימום תת עורי בעפעפיים משמאל (המכונה בעברית המדוברת "פנס"), שריטה פצעים ודימומים בגפיים עליונות וברך שמאל. וכן פצע חתך באגודל עם חבישת האמה וכף היד. נקבע כי פצעים אלה מתאימים למועד האירוע, ומתיישבים עם עיקרי גרסתו.

הפצעים והשריטות כולם נגרמו כתוצאה ממכה קהה ישירה או מנפילה. הפצע באגודל מתיישב עם חיתוך מלהב סכין בזמן החזקתו. יודגש כי גרסתו של הנאשם בפני הפתולוג בהקשר זה הייתה כי ראה סכין עם להב של 6- 7 ס"מ בידיו של המנוח, הוא ניסה לתפוס את הסכין בידו הימנית " תפס אותה ונחתך מהלהב לאורך כף היד הימנית, ולכיוון האמה".

לעומת זאת, על גופו של אלכס לא נמצאו כל חבלות וכל סימני דם. עם זאת, יוזכר כי השניים היו בדירה זמן ממושך יחסית, בו הנאשם, לפחות, הספיק להחליף בגדיו ולהתרחץ.

עדותו של איגור (הנאשם)

הנאשם סיפר בבית המשפט כי מדובר היה ביום הולדתו ה- 45. באותה עת היה חי מקצבת נכות, עקב בעיותיו הרפואיות הרבות, לרבות בעיות לב, צהבת, דיכאון ובעיות רגליים. כן ציין כי נהג באותה עת לקבל מתדון, אך לא היה משתמש בסמים. הוא סיפר כי הכיר את המנוח כבר 15 שנה, והם היו חברים בעבר. בתקופה מסוימת המנוח התדרדר, והחל ללוות ממנו כספים. לאחר מכן החל המנוח לסחוט ממנו כספים.

הנאשם סיפר על הוויכוח שהחל ליד הטלפון הציבורי, כאשר רצה להתקשר לאמו לכבוד יום הולדתו, והמנוח הפריע לו. כן סיפר על מפגש שני, מעט מאוחר יותר, סמוך לבית הקפה, אז פגש בנאשם שהפילו באמצעות מכה לחזהו. לדבריו, אז נפל על כף ידו. הוא ניסה להתווכח עם המנוח, אך זה השיב במילים "בו לפארק". לדבריו לא ראה לעצמו ברירה אלא ללכת אחרי המנוח לפארק, משום שהוא חולה רגליים, ואין לו אפשרות לברוח מהמנוח .

הנאשם סיפר כי מדובר היה בשעות היום, הפארק היה מלא משחקי דומינו וקלפים, ילדים מטיילים ועוד עוברי אורח. הם הגיעו בסמוך ל"פסל", והנאשם רצה לדבר עם המנוח, אך זה לא הניח לו. שכן, המנוח הלך ראשון, ומיד עם הגעתם הסתובב המנוח לנאשם והכה בו בעינו. מכה, שגרמה לכך שנפל וכן "נהיה לי שחור בעיניים". הנאשם ממשיך ומספר כי "התחיל לרדת לי דם. הוא לא הפסיק בזה, הוא התחיל להרביץ לי. באיזה שהוא שלב ראיתי סכין, נבהלתי ובאופן אוטומטי תפסתי את הסכין, כל הראש שלי היה במכות, הוא הרביץ לי, אני לא יודע איך הצלחתי לתפוס את הסכין, כל הראש שלי היה במכות, הוא הרביץ לי. אני לא יודע איך הצלחתי לתפוס את הסכין" .

הנאשם המשיך והסביר כי ראה את הסכין בידו של המנוח, ואז תפס את הסכין בידו. בהמשך "נפלנו ביחד ולקחתי את הסכין ממנו, הוא המשיך להרביץ לי ואני הגנתי על עצמי איך שיכולתי. ... כשהפסיק להרביץ לי וכשהשתחררתי, מישהו הרים אותי מאחור הסתכלתי וזה היה סשה ברומברג, הוא הרים אותי ומולי ראיתי את מישה עומד, עליו דם, עלי גם דם, היה לי שטף דם רציני מהיד, אני שותת דם, יש לי שחור בעיניים, רואה שחור בעיניים, הסתכלתי על מישה הוא עומד כולו בדם, היה צריך ללכת הביתה והלכנו הביתה. עמד שם בחור וצעקתי תקראו לאמבולנס".

הסנגור ביקש מהנאשם להסביר את חילופי גרסאותיו לעניין הסכין, שכן בביתו, מיד לאחר מעצרו, אמר שזה הסכין, אך לאחר מכן בעת חקירתו בימ"ר אמר שלא. הנאשם הסביר כי אין זו סכין שלו שהוא מכיר. כאשר הציגו לו הסכין בבית בעת מעצרו, חשב שאכן זו הסכין, אולם לאחר מכן כאשר הציגו לו אותה על מסך המחשב, היא נראתה גדולה ולא מתאימה "עכשיו אני חושב שזו הסכין שלקחתי ממישה זו הסכין הזו. אני הוצאתי מהכיס את כל מה שהיה לי, ואת המפתח והסכין. עם המפתח פתחתי את הדלת ואת הסכין זרקתי" .

לשאלה למה המנוח הפסיק להכות אותו השיב הנאשם "כנראה שפגעתי בו עם הסכין, התחיל לרדת דם ואז הוא הפסיק". הנאשם אומר שלא שם לב לדבר בידיו של אלכס. הוא ניסה להפריד, אך הנאשם לא שם לב מה הוא עשה שכן הוא היה מרוכז במכות שקיבל מהמנוח.

הסנגור מציב בפני הנאשם את העובדות לפיהן היו פצעי דקירה רבים על המנוח, ובגרסתו אין למעשה הסבר לפצעים אלה. תשובת הנאשם אינה להציע כי אלכס עשה זאת, אלא לוקח הכול על עצמו מחמת הספק "אולי כי נבהלתי, מפחד אפשר לעשות הכול".

לשאלה, הרי הסכין שנתפסה לא יכלה לגרום לדקירות הקטלניות ומי, אם כן החזיק הסכין השנייה , השיב הנאשם "אני לא ראיתי" .

ביחס לאלכס הוא הוסיף ואמר כי מדובר באדם חף מפשע העומד לדין על לא עוול בכפו. לשאלות המנחות של הסנגור השלים הנאשם ואמר על אלכס "עצם העובדה שהוא ניסה להפריד בינינו הוא הציל את חיי. כל מכה נוספת הייתה יכולה להרוג אותי". הסנגור המשיך ותקף את הנאשם ושאל אותו מדוע אמר לאלכס בעימות כי "ניקה" אותו מכל החשדות השיב הנאשם שאלכס אכן לא אשם בדבר וכי הוא עצמו לא ראה אצלו שום סכין .

החקירה הנגדית – "לא זוכר" או הודאה בפה מלא?

במסגרת החקירה הנגדית, אישר הנאשם כי אין לו כל סכסוך עם עד התביעה אולג. אם כי הביע זלזול רב באמינותו וכינה אותו "שקרן" ו"אחרון הנרקומנים". הוא חזר ואישר כי בבית הקפה קיבל מהמנוח מכות, ומעניין לציין כי הסביר שלא ראה את אלכס שם משום ש"קיבלת מכות על הראש לא יכולתי לשים לב מי שם ומי לא.

 לדבריו, הלכו משם אך לא משום שסולקו. הוא אישר כי משם הלכו הוא והמנוח, היו עוד אנשים, אך לא שם לב כי אלכס היה עמו בשלב זה.

לשאלה אם דקר את המנוח השיב "ככל הנראה" ולשאלה אם ראה עוד מישהו דוקר השיב " לא ראיתי" .  לשאלה מי היה בשלב הדקירה השיב גם " לא יודע" .

לשאלת התובעת מדוע לא נמלט מהמקום ברגע שהצליח להשתלט על הסכין השיב שזה היה בלתי אפשרי "כי באותו רגע הוא הרביץ לי". באותה עת לא ראה את סשה "רק הרגשתי מכות בראש ובכל הגוף" .

לעניין הסכין, הדגים הנאשם על לוחם נחשון שהיה באולם. לפי ההדגמה החזיק המנוח את הסכין מול חזהו, כאשר שניהם בעמידה, הנאשם אוחז בסכין מול פניו, ומסובב את ידו של המנוח ואת גופו, וכך נפלו שניהם אל הקרקע . לעניין השימוש בסכין, התיאור של הנאשם מאוד מעורפל. "כנראה" שהסכין הגיע אליו, "כנראה" שהוא דקר אותו, ולאחר מכן, "אני לא זוכר איך דקרתי ואיפה אבל דקרתי בטוח". הוא לא ידע להגיד כמה דקירות, אבל כן יכול היה להגיד כי דקר המנוח באמצעות ידו הימנית למרות שכבר היה פצוע בידו.

התובעת הפנתה הנאשם לכך שלא מסר כל זאת בגרסאותיו הקודמות. אינה כוללת כל אזכור של העובדה שהוא דקר את המנוח בשלב שלאחר תפיסת הסכין [יתרה מזו באותה הודעה הוא מתאר את השלב שלאחר שהמנוח כבר לא היה עם סכין "אנחנו נפלנו ופרק זמן כלשהו הוא נתן לי מכות ואני לו. לא היה לו סכין ביד. אני לא זוכר שאני דקרתי אותו בסכין. אני הוצאתי אותו והוא היה צריך ליפול, סכין."

ממצאים אובייקטיביים

אין מחלוקת  כי היה עימות במרכז המסחרי. מוסכם כי לאחר מכן עברו הניצים לפארק ליד אנדרטה הניצבת שם. אין מחלוקת כי המנוח מצא את מותו כתוצאה מדקירות סכין בעימות, ואין מחלוקת כי עד הראיה, חברו של המנוח, אולג, לא היה בין התוקפים. משמע, הנחת היסוד בתיק היא שיש רק שלוש אפשרויות למקור הדקירות שהרגו את המנוח:
אלכס, הנאשם או שניהם גם יחד .

אפשרות אחרת לא קיימת. האפשרות הראשונה מביאה לזיכוי הנאשם, שתי האפשרויות האחרונות מביאות להרשעת הנאשם, אם לא מתקיימת לגביו הגנה. ההגנה היחידה הרלוונטית היא "הגנה עצמית".

טענת הסנגור של איגור:

הנאשם מצא את עצמו מותקף על ידי המנוח תקיפה קשה, אשר כללה גם שימוש בסכין. הוא נקלע למצב של סכנת חיים, ונאלץ להגן על עצמו. מטבע הדברים, אין הנאשם זוכר את כל פרטי ההתרחשות. עם זאת, כופר הוא בכך כי גרם לפצעים שהביאו למותו של המנוח. ממילא, אם יש צורך לפרט, הרי שאין הוא אחראי על מותו של המנוח.

הנאשם לא דקר את הדקירות הקטלניות, ולא חבר לאלכס לביצוע תקיפה בצוותא. ממילא, הוא לא אחראי לתוצאה הקטלנית. מכלול הנסיבות מחייב את המסקנה שאלכס הוא אשר דקר את כל הדקירות הקטלניות. (יאמר כי הקושי עם עמדה זו של הסנגור היא שהנאשם עצמו לא מייחס כל דקירה לאלכס וטען שלא ראה אצלו בכלל סכין! )

הנאשם טען הן כי לא זוכר את פרטי האירוע (למעט שהותקף ונטל סכין מהמנוח), הן כי אלכס חף מכל פשע, והן (בלשון רבים) "הרגנו, בן אדם מת.... מסכין מת, איך הוא מת? מסכין מת (בעברית) איבד דם ומת, מה עוד אפשר לספר?" .

עדותו של אלכס

עדות מרכזית נוספת היא של אלכס ברומברג, חברו של הנאשם אשר התגורר עמו באותה עת, וגם נכח באירוע. הצדדים הסבירו כי אלכס נשפט בפני מותב אחר, והוא העיד כאן, בעוד משפטו תלוי ועומד שם. יצוין כי אלכס העיד פעמיים, הוא הוחזר לבית המשפט על מנת שישלים פרטים בהקשר למצבו הרפואי, ועל כך בהמשך.

גרסתו של אלכס היא כי הדברים אירעו כאשר הנאשם והוא היו בדרך לביתו של הנאשם, מבית הקפה. הם הלכו דרך הפארק ואז המנוח לפתע התנפל על הנאשם בצעקות ובאגרופים. הנאשם השיב בדחיפות, ואלכס עצמו ניסה להפריד בין הניצים. בשלב מסוים נפלו הנאשם והמנוח על הארץ ושוב קמו. אז ראה אלכס כי המנוח פותח סכין. הנאשם התחיל לברוח ממנו והמנוח רדף אחריו, השיגו ושניהם נפלו שוב לארץ. אז, ראה אלכס כי הסכין בידיו של הנאשם.

אלכס טוען כי בשלב זה ראה את הנאשם נותן "מכה" בסכין לכיוון צווארו של המנוח (על פי ההדגמה – העורף). לדבריו, אז, בשלב זה, נפלו שניהם, אך המנוח התחיל כבר למעוד על צדו. הנאשם ניגש אל אלכס, ואמר "בוא נלך הביתה יש לי חתך ביד" ושניהם הלכו לבית הנאשם, לשם הגיעה המשטרה ועצרה אותם.

בהמשך עדותו הבהיר כי המנוח היה "על הברכיים" כאשר הם עזבו את המקום. עוד הסביר כי כאשר הנאשם והמנוח התקוטטו רצה לגשת להפריד, אך לא עשה כן בפועל משום שהמנוח החזיק את הסכין בידו והוא חשש לגשת. כן אמר שהכול קרה מאוד מהר. אלכס הכחיש חד משמעית את הטענה כי דקר את המנוח יחד עם הנאשם .

בסוף החקירה הראשית ובתחילת החקירה הנגדית , אלכס סירב לאשר כי אמר לחוקר שהנאשם דקר את המנוח בבטן. כן סירב לאשר כי הסכין שנתפסה בבית היא היא הסכין שהייתה בידי המנוח ועברה לידי הנאשם.

בהמשך החקירה, עמד אלכס על גרסתו, למרות הראיות הנגדיות שהציג לו הסנגור באסרטיביות רבה. דבר לא הזיז אותו מעמדתו, לא העובדה כי גרסת הכול היא שהאירוע לא החל בפארק, לא ריבוי הדקירות שאינו מתיישב עם גרסתו, לא אמרת הנאשם בעימות ביניהם כי "ניקה" אותו מכל אשמה ואף לא ההבהרה כי דבריו בבית המשפט אינם קבילים נגדו במשפטו. אלכס עמד על כך שהוא כלל לא נקט בשום אלימות, משום סוג, בשום שלב, כי הסכין החלה בידי המנוח ונתגלגלה לידיו של הנאשם, אשר דקר בסכין דקירה אחת, ותו לא.

החלטת השופט

לסיכום, אף על פי שיש ראיות טובות לאמור בכתב האישום, אם לא לעבירה חמורה עוד יותר, המשפט הפלילי מחייב לבסס כל ממצא וממצא לחובת נאשם מעבר לספק סביר. כל טענה עובדתית לטובת הנאשם, תיקבע כעובדה לזכותו, אם רק הצליחה לעורר ספק מוחשי בדבר התקיימותה. על יסוד מבחן מחמיר זה, נוכח כל הראיות המפורטות, יש להרשיע הנאשם בעיקר עובדות כתב האישום. יחד עם זאת, אין לקבל את כל פרטי התזה המוצעת בכתב האישום, ויש להניח לטובת הנאשם מספר פרטים שיש בהם כדי להקל עמו, במעט. פרטים, לגביהם נותר ספק סביר. יש להניח לטובת הנאשם ולקבוע כי המנוח החזיק באולר, ואף היה הראשון לשלוף את האולר. לו היו הנאשם ואלכס משתמשים בכוח הנדרש לנטרל המנוח, וכוח זה בלבד, אפשר שהייתה קמה "הגנה עצמית". אולם, הנאשם תקף בסכין והזמין את אלכס להצטרף. התקיפה הקטלנית, בשני סכינים, נמשכה אף לאחר שהמנוח פורק מנשקו, נפצע ונפל ולא היווה סכנה כלל. לכן לא עומדת לנאשם הגנה, רחוק מכך.

עיקר התקיפה הייתה תקיפה משותפת, כאשר השניים רוכנים מעל הפצוע ודוקרים בסכיניהם. התקיפה נמשכה כאשר המנוח עדיין היה חי והוא הושאר מפרפר בשטח, לנשום את נשימותיו האחרונות בזרועותיו של חברו, עד התביעה אולג. מטבע הדברים, יש להניח כי הנאשם הבין ששימוש כזה בסכין, שכוון לפצוע לפחות, יכול לגרום למוות. לפיכך התקיים היסוד הנפשי הנדרש לעבירה זו, למרות קריאת הנאשם וחברו להזמין אמבולנס למנוח , תוך מנוסתם.

נוכח כל האמור, אני מרשיע את הנאשם בעבירת ההריגה.