בחוף הים פגשנו בעיקר תושבים שעברו מזמן את גיל העבודה – חלקם צועדים לאורך החוף, חלקם נכנסים למים ומתחילים לשחות אל מעמקי הים.

 לצידם התפרשו דייגים לאורך החוף. הם השקיפו אל מרחבי הים כאילו אין טלפונים ניידים בעולם, כאילו אין מצלמות הדורשות לתעד ולספר לחבר'ה, כאילו אין סלפי, רק הם, הנשמה והים הנשקף בפניהם. דגים לא בטוח שהם תפסו, אבל שלווה בהחלט כן.

הצעירים המעטים שבאו אל הים היו כאלו שרצו להוריד את הקלוריות שהצטברו בשבת, אולי מהסיבה שהאוויר של הים שורף קלוריות מהר יותר מאשר על המדרכות (כך לפחות על פי הרמב"ם) אולי כדי לשלב את ההליכה עם האווירה שאין כמותה בעיר הסואנת...

מי הים צלולים מתמיד ולהפתעתנו אפילו חמימים ומזמינים אותך לקפוץ לתוכם (עברו הימים שהמים היו קפואים ולפתע מצאנו נחמה בכך שכדור הארץ מתחמם). אין בימים אלו מדוזות מעצבנות, אבל גם אין מצילים שישגיחו על האמיצים.

בחור בן ה80 פלוס הגיח לפתע מאחורינו, נתן קפיצת ראש קלה והחל בשחיית חתירה מרשימה....איזה יופי! הלוואי עלי בגילו...

יום ראשון ואולי גם הימים הקרובים - שווים קפיצה לים בשביל הנפש, בשביל הבריאות, בשביל עור הפנים, בשביל להתחיל את היום בתחושה נעימה מתמיד. חוף היים באשדוד עכשיו - הכי חופי סיני האבודים.