בראש ובראשונה אני חייבת לציין שהופתעתי לטובה ברגע שנכנסתי לאמפי, הוא היה מלא עד אפס מקום ואם היו עוד כרטיסים לרכישה - הם היו מתחסלים בוודאות. כל כך התרגשתי להיות שם ולחוות את הרומנטיקה הזו באוויר שניראה שקצת איבדנו עם הזמן.

מוטי מלכא מארגן הפסטיבל, לא הכביר במלים ונתן למוסיקה לעשות את שלה בניהול המוזיקלי של גיא מזיג הגאון ובניצוחו של אייל מזיג כשהתזמורת הסימפונית של אשדוד מנגנת ופורטת על מיתרי לבי ונשמתי, מנגנת את השיר האגדי volare, התחיל הערב.

 צפו במר מוטי מלכא פותח רישמית את הפסטיבל:

רותי נבון באיטלקית:

ראשונה עלתה רותי נבון, אישה יפיפייה עם יכולות ווקאליות מדהימות, שרה באיטלקית ושיתפה אותנו שאת ילדותה העבירה באיטליה. פעם היא דיברה את השפה ללא בעיה, היום היא רק שרה באיטלקית. הלוואי ויכולתי לשיר באיטלקית. איזו שפה יפה, איזו שפה רומנטית. 

הזמרת  האיטלקית nada

לאחר מכן עלתה לבמה היישר מארץ המגף הזמרת nada. מכל עבר נשמעו תגובות נלהבות, הקהל כל כך שמח לקראתה. קולה הערב, ממש כמו בצעירותה, זימרה באיטלקית נעימה. אני רוצה להזכיר לכם שמה שמאפיין את המוזיקה האיטלקית ה קולות המחוספסים, החושניים ומלאי התאווה של הזמרים.

בין לבין היו קטעי וידאו ארט מן העבר שהוקרנו על מסכי ענק שהוסיפו לאווירה במקום וגרמו לקהל להתמוגג מהנוסטלגיה.

פאבלו רוזנברג האיטלקי

פאבלו רוזנברג עלה בחליפה כחולה מחויטת שהקפיצה את הנוכחות שלו מעבר לקולו המהפנט בנוכחות איטלקית אותנטית. הוא הפיל כשפצח בשיר רוברטה, הקהל שר בקולי קולות בהתלהבות ופאבלו הרים את המורל לכולם. קסם והוא משלנו!

ננסי ברנדס עם הסימפונית אשדוד

זוג רקדנים שרקדו לצלילי שירים איטלקים נוסטלגיים שנוגנו על ידי התזמורת הסימפונית של אשדוד, כמו פסקול הסרט הסנדק הפתיעו אותנו בהחלפת תלבושות כבמופע קסמים.

ננסי ברנדס שבא לנצח על התזמורת, עלה לבמה ועשה זאת בגאון ובאלגנטיות רבה. הכי התרגשתי כשהוא ניצח עליהם את השיר החיים יפים, התרגשתי לכדי דמעות וצמרמורות, במיוחד בשלב קולות התרועה של הקהל לננסי ברגעי הסיום.

דורון מזר חוזר הבייתה באיטליאנו

אין ספק שמוזיקה מחברת לבבות, יותר מכל דבר אחר ובמיוחד אנחנו יכולים להודות על כך לדורון מזר שעשה יבוא לשיר איטלקי שמחבר את כולנו לאדמת ארצנו ולגעגוע התמידי שלנו לכאן. מזר שר את השיר האגדי שכולנו הפכנו להמנון הלאומי כשאנחנו בטרמינל במדינה זרה בדרך חזרה ארצה, זה בלתי נשלט, כולנו היינו על הרגליים עם "אני חוזר הביתה"! 

אלביס פרסלי האיטלקי:

לאחריו עלה לבמה בובי סולו, אלביס פרסלי האיטלקי. סולו רוקיסט בנשמה מושפע מאוד משירתו של מלך הרוקנרול, שהתוודה בפנינו שבזכותו הוא שר, לבוש בחליפת שנות השישים עם תספורת 'מתוקתקת'. רק המשקפיים האדומים מסגירים את השנה בה אנחנו חיים. אל אף גילו, קולו עמוק וחודר כאחרון המאהבים, בדיוק כמו באיטליה. סולו מפתיע ומזמין את רוזנברג לדואט באיטלקית, השיר "צינגרה". אני אישית לא מכירה את השיר אבל הקהל עף עליו.

לסיום סולו נתן לנו ברוקנרול כמו המלך. 

גיגליאולה צ'ינקווטי האלוהית

הפתעת הערב בשבילי היתה גיגליאולה צ'ינקווטי, כשהציגו אותה ציינו את העובדה שהיא ניצחה באירוויזיון בשנת 1964 או 1968, אני לא זוכרת בדיוק מרוב שהלסת שלי הייתה על הרצפה. הבחורה פשוט נראית כמו אלה. יפיפייה, מהממת, חתיכה, אצילית, שרה באלגנטיות, פרפורמרית מהשורה הראשונה. 

לרגע הרגשתי שאני במנהרת הזמן וחזרתי לבית הוריי. אמנם הוריי גדלו על השירים האלה אבל בשבילי גם אני גדלתי על השירים האלה. נזכרתי בילדותי שאבא היה מחכה לנו עם ארוחת צהריים בבית רגע לפני שהיה הולך לעבודה, נותן נשיקה וחיבוק וברקע מתנגנת לה התוכנית האגדית ברשת ב' "רגעי קסם". 

אין ספק שהערב הזה היה בשבילי רגעי קסם.

צפו בוידיאו סיכום ערב פתיחת הפסטיבל (צילום: פוטו דויד אסייג):
 

אני כבר ממתינה בקוצר רוח לשבוע הבא, חגיגה של מוזיקה מקצוות שונים, בדיוק כמו שאני אוהבת.

#צילה מיכאלי